חשבתי שאהיה אחרת,
וכל הדרך תכננתי מה ללבוש.
אבל במקלחת שוב התפשטתי עם הגב למראה.
יש לי כפות ידיים גדולות מידי.
כשאזדקן ואצטמק כולי, רק הן יישארו
כמו ידיים של גבר שזועקות מתוך הגוף.
גוף.
גוף.
איך חשבתי שאהיה אחרת!
הרי כלום לא קרה בינתיים.
את הבגדים זרקתי על הרצפה
ולא הסתובבתי עד שפתחתי את המים
ובתוך העור לא הרגשתי כלום.
כלום, כלום.
גם הפעם לא הייתי אחרת.
הייתי כלום.

עברו עשר שנים
מאז שהבטחתי לעצמי להשתנות.
פתאום זה הכה בי.
בחמש מתוכן היית אתה
ובשתיים הבטחתי גם לך.
חטאתי, אשמתי, אכלתי,
וכבר עשר שנים אני לכודה
בלב מודע,
בגוף מורע.

הוא מדבר על שמות
ואני כותבת שירים.
עוד נגע כאוב.
שישתנה,
שישתנה,
שהכל ישתנה.