אני עד היום בטוח שלא היה לה קל. גם לי לא היה פשוט לחיות ככה.
אהבתי אותה מאוד. עד היום אני אוהב אותה יותר מכל דבר אחר. אבל
לחיות עם מישהי אובססיבית למסגרת, זה אחד הדברים הכי קשים
שיש.
היא הייתה יפיפייה. שיער בלונדיני ארוך וגלי, עיניים בצבע כחול
טורקיז אף קטן וחמוד, צוואר ברבורי ארוך, גוף רזה, חזה שופע,
ישבן עגלגל ותפוחי ורגליים עד הצוואר.
מהרגע הראשון שראיתי אותה ידעתי שאני רוצה שהיא תהיה שלי.
עשיתי צעד והכל התקדם מאוד מהר, תוך זמן ממש קצר היא עברה לגור
איתי. כמה זמן אחרי זה החלטתי שהגיע הזמן שחברים שלי יפגשו
אותה. כבר הכרתי אותה אז וידעתי שהיא לא תסכים לצאת מהמסגרת אז
הם באו אליי הביתה כדי לפגוש אותה. כולם התרשמו ממנה עמוקות
ואמרו לי כמה אני בר מזל שיש לי אותה. ידעתי את זה גם בלי
האישור שלהם. כל אחד מהם אמר שאם לא אני - אז הוא בטח היה רוצה
אותה איתו. גם את זה ידעתי.
היא הייתה מדהימה אבל אובססיבית על המסגרת. שום דבר היא לא
מוכנה לעשות בשבילי וכמה רחוק הייתי מוכן אני ללכת בשבילה.
תמיד היא הייתה מעליי בחדר השינה כאילו להראות לי שהיא השולטת
ושלי יש מזל שהיא בכלל מסכימה להיות אצלי אבל בכל זאת אהבתי
אותה ותראו לי את הבן זונה שלא היה מוכן לעשות הכל בשביל אחת
כזאת.
בפעם הראשונה מאז שהיא עברה לגור אצלי שההורים שלי באו לבקר
אצלי חשבתי שהיא תהיה קצת יותר סימפאטית אבל היא מצידה לא
הוציאה מילה כל הערב הכלבה הזאת.
אבל אמא שלי אמרה עליה שהיא פשוט מדהימה ואפילו אבא שלי שבדרך
כלל הוא טיפוס ממש לא מפרגן אמר שלא נעים לו מאמא אבל אם הוא
היה 25 שנה יותר צעיר... מה שהוא היה עושה לה. הסברתי לו שיש
דברים שאתה לא אמור להגיד לבן שלך. יש הבדל בין פתיחות לבין
דברים שעוברים את גבול הטעם הטוב. לדמיין את אבא שלך מזיין כל
דבר ולא בהכרח את... אלו לא תמונות שאתה רוצה לנצור בראש שלך.
הוא הבין וסתם את הפה.
זמן לא רחוק אחרי זה הבנתי שגם העובדה שהיא אף פעם אבל אף פעם
לא יוצאת מהבית זאת גם אובססיביות לשמה. אבל לא ניסיתי לשכנע
אותה יותר מידי. למרות שפעם אחת בצורה ספונטאנית שלא הולמת
אותי בדרך כלל, קניתי זוג כרטיסים ללונדון. אתם יודעים ניסיתי
להוציא אותה קצת מהמסגרת. כשחזרתי הביתה באותו ערב וראיתי את
הפרצוף החמוץ שלה הבנתי שעשיתי טעות. עשיתי קניות כדי שהבית לא
יישאר לה ריק וטסתי עם חבר. כשחזרתי היא הייתה באותו מקום.
הפרזיטית לא זזה סנטימטר מאז שטסתי. הייתי בשוק ממנה. ומה
שהרגיז אותי יותר מהכל זה שהיא פשוט לקחה אותי כמובן מאליו.
שכל העניין הזה הוא חד צדדי לחלוטין.
היא לא הייתה מוכנה לזוז סנטימטר מהמסגרת שלה בשבילי. לא היה
לה שום כבוד אליי.
באותו הרגע החלטתי שדי. הגיעו מים עד נפש. תפסתי אותה כמו שהיא
וזרקתי אותה מהבית שלי. העפתי אותה מכל המדרגות.
היום כל פעם שאני נזכר בה אני מבין. היא העדיפה לחיות בתמונה.
עם מסגרת מעץ.