בשתיקה כידוע הנשמות מדברות,
ואתה צרחת לתוכי,
וכל אשר ביקשת ממני בסוד
שפכתי על נייר נקי.
ובדממת ליבנו החרישית
צחקנו ובכינו נצח,
ואז, ברגע עייף אחד
פלטת מפיך רצח.
והקליע, בקרביי,
נע וזע ללא נוח,
ובין שתיקה של מחשבותיי
דימיתי לי סיבה לשוח:
אולי כדי לדמות כאב גופי
או אולי לעוף לתוככי הריקנות,
פרץ משפט מתוך חזי,
אבל אותו רעש כבר לא נטה למות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.