היא יפה,
הוא עיוור שאמר לה את זה.
היא מדהימה,
הוא לא התאהב בה כמו
שהיא התאהבה בו.
יש לה חיוך של כוכבים,
היא מרטיטה אותם אחד, אחד,
בגללה הם מרצדים בשמיים.
יש לו חיוך שמקפיץ את הירח,
הוא נוצץ ומבריק,
גורם לאור מדהים שמפריח כל פרח,
כל עץ, כל דמעה שלה.
היא קורנת אושר ועצב,
הוא המקור שגורם לה לקרון אותם.
היא הדבר הכי רחוק מלהיות מושלמת,
אבל היא חוותה אהבה.
פעם אמרה כי רצתה אהבה כל חייה,
ועכשיו, היא לא רוצה את חייה בחזרה.
היא הפייה שמדליקה את השמש בכל בוקר,
עם חיוך ראשון,
הוא הנסיך, עליו חולמות כל הנסיכות באגדות.
הוא זה שמסתיר אותה וגורם לירח לזרוח,
היא מדביקה בדמעות הכאב את הכוכבים שבליבה.
והיא קורנת אושר ולא מצליחה להבין,
איך שלושת הדברים המאירים,
מכבים אחד את השני.
היא לא הצליחה להבין מדוע שמש וירח לא יכולים להיות
על קו שמיים אחד יחד.
היא לא הצליחה להבין למה שני הצדדים כל כך מתנגדים.
לו, את דמעותיה השאירה - והוא, אבק כוכבים.
24.11.2004 |