|
היא נסעה כמו כל יום
חלפה על יד בנין עם חלון אדום
וליד הבניין הבא בו הוא גר
חיפשה אותו וקיוותה שלראותו לה יאופשר
והוא עמד שם
כמו ילד קטן לא הביט
והיא ישבה שם איתו
חברה שלה
וכמו קסם מתוך שרביט
הרגליים התחילו לרעוד יחד עם ליבה
נפנפה לשלום
וליבה קרס
חייכה מין חיוך מפגר
ומפנים נהרסה
כמו ילד קטן בה הביט
לקח לו שעות לנפנף לשלום
היא אליו חייכה
ובפנים לבכות רצתה
למה הוא איתה? |
|
|
"בירידה, לא אשא
את שמו לשווא,
בעלייה, לא יהיה
לי אלוהים אחרים
על פניו, יאללה,
זוז!"
עוד יום חול
בצבא השם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.