ha ha ha
קולות הצחוק מהחדר הסמוך העירו את בני משנתו, הוא קם התלבש
ויצא לראות מה קורה שם. מחוץ לדלתו עמדה בחורה עירומה, מחזיקה
בקבוק בירה טובורג אדום, חצי ריק, מתנדנדת לצלילי מוזיקה
דמיונית.
או שבעצם זה היה השיר של פינק פלויד שמתחיל עם קולות צחוק, כן.
זה היה זה. השיר מתנגן בווליום גבוה מאוד, אין פלא שבני התעורר
ככה.
"מי את?" שאל בעודו בוהה בגופה. "שלי", ענתה קצרות. היא
הסתובבה אליו.
צלצול שעון.
"מה את עושה כאן?" שאל בהתפעלות מהשדיים הסימטריים שלה.
"באתי אליך!" צחקה והתקרבה אליו קצת יותר מהמקובל.
צלצול שעון.
בני פתאום קלט שזה לא ממש משנה איך היא הגיעה לשם, או מאיפה
בכלל היא מכירה אותו, או בכלל איפה הוא... 'איפה אני, בעצם?'
פתאום הסתכל סביבו, 'זה לא החדר שלי'... צלצול שעון.
בני קם ממיטתו,
מכבה את השעון
לא זוכר בכלל מה קרה לפני רגע. |