היתה פעם ילדה יפה, שגרה בבית יפה עם גינה יפה.
כשהיתה בוכה גשם היה יורד על האדמה, וכשהיתה צוחקת השמש היתה
יוצאת ומאירה את העולם.

הילדה בגרה והפכה לנערה שמחה וטובת לבב, שפיזרה חיוכים לכל
עבר, ובמוחה העדין לא עברה אפילו מחשבה אחת שלא היתה טהורה
ומאושרת.

הנערה בגרה עוד, והפכה לאישה צעירה. פגשה האישה בבחור צעיר,
והם חיו באושר, שמחים וחייכניים. האישה אהבה את הבחור הכי
בעולם, והוא אהב אותה מאוד.

כל יום היה אותו הדבר- שמח ומאושר. השמש האירה את העולם יום
אחר יום, שנה אחר שנה.

זמן עבר, והבחור השתנה. כנראה שהוא מאוד דאג מבצורת, כי הוא
דאג שירד הרבה גשם על האדמה. פרחים גדולים ואדומים פרחו, וגשם
מלוח השקה אותם יום אחרי יום.