החורף מלבין חיוכי בדמעות,
הו, כמה שלא רציתי לבכות.
כשתבוא, אם תבוא, תנגב דמעותיי,
הרוח פורעת מהר שערותיי.

טיפה, עוד תמימות, זולגת על לחי,
נשיקות קרות מהולות בבכי,
מטפטפת בדידות יחד עם רוך,
אלוהי, מתי כבר אגיע לסוף?

לעולם לא תדע שאיתך ארצה להיות,
ושהחורף הוא זה שגורם לי לבכות,
במיוחד כשאתה לא נמצא איתי,
כי בחיוכך החמים אמצא מקומי.

תעטוף את גופי, שלא יפגע,
לפני שליבי ידום ויקפא.
רועדת שלא הייתי תמיד,
קור על גופי, הולך ומתמיד.

ואהבה עם דמעות של גשם,
וחום עם דמעות של קור
חיבוקים של חורף בשלג,
של רצון לגעת באור.

אז את החורף הזה, אעבור יחד איתך,
את כל הכאב תשנה ותגע,
לעולם בלעדייך לא אצליח לחיות,
בשלום עם החורף, בגשם דמעות...