הכירו את אדי,
אדי הוא בחור ממוצע בשנות העשרים לחייו,
הוא חי בבית עני, והוא עובד קשה בשביל להביא לחם לביתו.
לאדי יש 3 קופים שאותם הוא אוהב מאוד,
שלושת הקופים מאוד ממושמעים ומאוד נאמנים,
לאחד קוראים עיוורוני, לשני חירשוני ולשלישי אילמר.
אדי גילה בימים האחרונים שנמלים התחילו לחדור לביתו,
"מתקפת נמלים" כך קרא למצב.
הדבר שאדי הכי שנא הוא נמלים וג'וקים,
במיוחד הג'וקים השחורים,
אבל אם יש דבר שאדי הכי שנא,
זה את הנמלים הצהובות, אלה עם הרגליים העקומות,
אלה שעולים עליך ומדגדגים ואתה אפילו לא שם לב שזאת נמלה,
אלא סתם חושב שמגרד לך.
אדי כל כך התעצבן על כך שהנמלים נכנסו לביתו,
הוא רצה להשמיד אותם כמה שיותר מהר,
והוא כל הזמן ניסה למצוא פיתרון לכך.
הנמלים התחילו להתפשט בקצב מהיר,
ואדי היה דורך עליהם עד שנשמתו יצאה,
אבל הם לא הפסיקו להתרבות ולהשתלט על ביתו.
הוא חשב לעצמו- "צריך למצוא פיתרון יותר יעיל",
ואז הביא חברים שלו, וכולם ביחד התחילו לדרוך על הנמלים,
הפיתרון ניראה באותו רגע לא רע ביכלל,
אבל כשהתחילו להתעייף חבריו, הבין אדי, שזה ביזבוז זמן.
הוא התחיל לחשוב על משהו יותר רציני שיעיף את כל הנמלים
מביתו,
ואז עלה משהו במוחו- אם כל חבר שלו ילבש סנפיר, כך יותר נמלים
יושמדו.
הוא הזמין עוד פעם את חבריו,
הפעם כולם לבשו סנפירים, כבקשתו,
והתחילו לדרוך על הנמלים הצהובות המעצבנות,
אך לרוע מזלו של אדי שלנו, שום דבר לא עזר,
והם המשיכו להתרבות ולהשתלט על ביתו.
אדי חשב לעצמו, שזה בטח הלחם שמשגע אותם, נמלים תמיד רודפות
אחר פירורי לחם, הם בטח רוצות לקחת ממנו את כל הלחם שהוא עובד
כל כך קשה בשבילו.
אדי ישב וחשב, אבל חשב חשב,
ובעודו חושב, התחיל לספור את הנמלים המתות שאותן הרג בימים
האחרונים, בעזרת חבריו,
בינתיים הגיע רק למאה אלף.
אדי הבין שאם לא ימצא פיתרון יותר טוב, הנמלים בסוף יצליחו
להשתלט לו על הבית, ואז לא יהיה לחם להאכיל את בני משפחתו.
אדי המשיך לחשוב, עד שפיתאום הפיתרון עלה במוחו כמו מנורה
שנדלקה-
יש לו חבר, שגם שמו אדי, והוא הציע לו פעם להרוג את הנמלים עם
תרסיס, רק שפעם רעיון זה ניראה בשביל אדי שלנו מגוחך,
אך היום, כשלא נותרה ברירה, הוא חשב לעצמו שזה רעיון כביר!
אדי התקשר לחברו אדי, ואמר לו שהוא רוצה להשיג את אותו תרסיס,
חברו אדי מיד נענה לבקשה, ורץ אל ביתו עם תרסיס מיוחד נגד
נמלים,
אדי לקח את התרסיס והתחיל לרסס...
בלילה הראשון אדי ספר חמש מאות אלף נמלים מתות,
בלילה השני מיליון,
וכך המשיך אדי שלנו להשמיד נמלים, בצורה הכי יעילה והכי מהירה
שיכולה להיות.
את הנמלים אסף לתוך קופסא מפלסטיק כל יום, ואז השליך אותם
לאח.
בינתיים, שלושת הקופים של אדי, שהבינו מה קורה,
המשיכו להתרוצץ בבית ולשחק "מחבואים", זה היה המשחק האהוב
עליהם-
"1,2,3 אילמר!" אמר חירשוני והרגיש כמנצח.
איפשהו לאורך הדרך, הבין אדי שזה חסר תועלת,
נמלים תמיד יגיעו לביתו,
הרגשה זאת גרמה לתיסכול גדול אצל אדי שלנו,
מה שגרם להערכה עצמית נמוכה,
תוסיפו לזה את העובדה שאדי גילה שגם הוא, כמו יתר חבריו,
סוג של נמלה, אולי לא צהובה, אבל נמלה.
יום אחד, בדיוק כשהגיע לשש מיליון נמלים מתות,
החליט אדי שלנו, לשים קץ לחייו,
וריסס על עצמו מאותו תרסיס נגד נמלים שהיה מרסס על הנמלים
הצהובות, הוא מת במקום,
ומאותו רגע, הנמלים הצהובות השתלטו על ביתו,
והקופים?
הקופים המשיכו לשחק את המשחק האהוב עליהם-
"1,2,3 אדי!"
"אדי???"