|
אורחת גמלים זורמת כנהר
בתוואי שמי התכלת הצלולים,
לצלילי גלי פעמוני המתכת.
רחבת כתפיים סוללת דרכה,
מושחת מכחול סומק רך על פני רקיע
עת בין ערביים- לחולמים באמת.
אותנטית וביזארית רחקה והולכת,
עד רק צלילי פעמוני המתכת
נחרטים כשריקה חרישית
בזכרון המשתוקק.
|
|
|
הם קראו לי
סוציומאט בצבא,
סוציומאט! אז
כן, אני שונא את
כולם, ואוקי,
כששאלו על הדף
"הדבר שאני הכי
רוצה עכשיו"
כתבתי "לשכב עם
בחורה או לשתות
כוס קפה" אבל
קדימה, נו, אני
לא מזה מתאים
לחיל הים?
אני, בוכה בחשכה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.