|
אורחת גמלים זורמת כנהר
בתוואי שמי התכלת הצלולים,
לצלילי גלי פעמוני המתכת.
רחבת כתפיים סוללת דרכה,
מושחת מכחול סומק רך על פני רקיע
עת בין ערביים- לחולמים באמת.
אותנטית וביזארית רחקה והולכת,
עד רק צלילי פעמוני המתכת
נחרטים כשריקה חרישית
בזכרון המשתוקק.
|
|
|
אני הכי שונא
אנשים שמדברים
איתי בצ'ט ואז
שולחים לי שורה
של סימנים כאלה,
נגיד
&@!%>-:<$
ואז אני שואל,
מה זה,
קיבינימט?
ואז הם עונים
"מה, אתה לא
רואה? זה איש
שמציץ מעל גדר
ואוכל בננה."
אפרוח ורוד,
זועם נורא.
הנה, ככה:
)-:< |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.