איך כל כאב שבליבי, שמתגנב לעצמותיי,
מוצא את מקומו בין השורות שעל הדף.
איך כל פחד, כל תשוקה, כל מגע של תאווה,
מתנקזים בקצה העט, ונשפכים
לאט.
איך כל שנאה בוערת, כל רגע של חולשה,
נשמעים כל כך אחרת באזניי.
וכל מראות הצער, של אהבה לא אפשרית,
הופכים ליצירת אומן נוגה אל מול עיני.
החושך, יפה כל-כך,
השקט, רועם כל-כך,
העולם מרגיש אחרת בין אצבעותיי.
בכל דמעה, אני מוצאת את החיוך שלי,
בכל שקר, מוצאת את האמת שלי,
בכל יאוש יש כוח, בכל כאב יש צחוק,
וכך מכל מר,
יוצא מתוק.