הלב יודע מה הוא רוצה, רוצה את מה שהוא מרגיש,
מרגיש כמה שהוא צריך, צריך אותך.
הלב יודע לדבר, ולבכות הוא יודע, ולצעוק,
הוא יודע טעמה של נשיקה, ומכיר את הכאב בנשיכה.
הוא מדבר בשמי עכשיו, ובשם ההיגיון,
ושנינו יודעים, שלא נוכל לך.
כשכל מבט שלך הוא שער לכל היצרים,
וכל חיוך הוא הזמנה להתאבד אל תוך גופך.
אני יודעת מה אני רוצה, רוצה את מה שבלבי,
רוצה לחוש אותך ולא לתת לך לברוח.
אך אין בכך, אלא פתח למילוט,
כי לא תוכל להישאר כבול בכוח.
כמו החולות הנודדים, שלא יוכלו להישאר,
בכף יד אשר נקמצת מן הפחד.
אך אני חוששת, שאם אשאיר את כף ידי פתוחה,
אז הרוח תוכל אותך לקחת...
אני יודעת שעליי לתת לך לבחור,
ולא לשים אהבתי, ככלא.
אך קשה לי כל-כך לעצור מעצמי,
בימים קשים כל-כך כאלה.
לאהבה אין תשובה, היא אינה שאלה,
אין לה כללים כי איננה משחק,
אך אולי בכל זאת, תוכל לענות,
איך אוכל להרפות כשאתה נאבק?
ומה עלי לעשות,
שבכל זאת תשאר,
ובכל זאת תאהב.
ובכל זאת תרצה.
בכל זאת...
ככה זה נגמר... |