הבחור שלאה תמיד רצתה התגורר כמה קילומטרים מהבית של לאה. היא
התבוננה בחייו הבלתי נראים בשבילה כמו בזכוכית מגדלת.
כבר שבועיים היא חלמה עליו, חלמה עליו בלילה, לא חלומות
רטובים, אלא חלומות אמיתיים,של גןעדן של אהבהאמיתית
אבל בימים היא היתה מפוכחת ועצלה.
היא אמרה לעצמה
תהיי אופטימית
קוראת שוב ושוב את אותו קטע בספר. יותר מידי פרטים. היא פחדה
מפרטים. כמו כולם, פרטים הזכירו לה את...
לאה ולאה ולאה ולאה, ולאה וכשלונותיה, לאה והצלחותיה, לאה
ובדידותה, לאה ותמימותה, לאה והעולם הפנימי של לאה, לאה והסוף.

"יש הרבה אהבות אבל יש אהבה אמיתית של פעם בחיים, זה שתהיי
מוכנה למות בשבילו, לחיות בשבילו". לאה אמרה ונזכרה בעצמה
היא חשבה עליו
ועל אהבה
ועל קלישאות.
ועל בגדים יפים וחיוכים וגברים יפים וחיוכים
אלו היו הרעיונות הכלליים
לאה היתה חייבת לאהוב את עצמה. היא ידעה את זה. לאהוב את עצמך
זה לאהוב את היותך לא מספיק מוכשר בשביל מה שאתה באמת רוצה
לעשות.
לאה לא היתה מוכשרת בשביל מה שרצתה באמת לעשות. זה יותר כאב לה
מכל דבר אחר.
כדי שלאה תצא מהעולם הפנימי שלה ותתחיל ל-ח-י-ו-ת היא צריכה
דברים. עולם. אושר
הוא גר כמה קילומטרים מהבית שלה אבל היא אף פעם לא היתה אצלו
בבית, היא גם לא דיברה איתו אף פעם, היא רק ראתה אותו לפעמים,
וחייכה, לבשה את השמלה הכי יפה שלה וחייכה, חיוך שהכאיב לשרירי
הלחיים שלה, היא פחדה לדבר איתו , היא התביישה. הם חיו טוב
בעולם הפנימי שלה. אלהים יודע איך הם יחיו בעולם האמיתי
המוכחש. של הסוף
אבל הנחמה הגיעה בזמן טוב, הוא יודע מי היא, הוא שמע עליה, איך
הוא היה בעצם יכול לשמוע עליה, היא לא ידעה, אבל הוא שמע עליה,
היא שמעה ממישהו שהוא שמע עליה, הם אמרו לו עליה, היא בחורה
לעניין.
היא לא היתה מספיק מוכשרת לעשות את מה שהיא רצתה באמת לעשות.




החלל שלאה גרה בו אפשר לקרוא לו בית, אפשר לקרוא לו החלל שלאה
גרה בו, הוא היה בית, היו לו קירות, תקרה דלתות ומנעולים אבל
לאה אף פעם לא שמה לב לצבע של הספה שלה, לכמה זמן הסדין נמצא
על המיטה, למתי לזרוק את הגבינות המקולקלות מהמקרר, למתי לתקן
את המערכת, היא לעולם לא באמת ראתה את הבית שלה כמו שהוא.
באמת.
זה היה הסוף, לאה באמת ידעה את זה, אם הוא לא ירצה אותה זה
יהיה הסוף, היא תלך לים לאט, היא תיכנס בין הגלים, היא תהיה
הקצף.
עצוב אבל נכון, לאה לא היתה מספיק מוכשרת למה שבאמת רצתה
לעשות, ולאה פחדה.
היה בה משהו שהתקדם , לאט אבל בטוח לעבר איזשהוא סוג של סוף.
לאה רצתה שהוא יאהב אותה.
אבל היא לא ידעה איך למכור את עצמה, איך לדבר, מה להגיד, איך
להתנועע עם הכוס יין כאילו שהיא באמת שיכורה, באמת שמה זין,
באמת יכולה לאכול את העולם ולבלוע ולירוק את הקטעים הפחות
מוצלחים
הוא לא היה הכל בחיים, היו ללאה, חיים עבודה, לימודים,
אוניברסיטה שאיפות חלומות גיל רחם עניינים נשיים.

היא רצתה לחשוב רק עליו, אבל עליו כפי שהיא רצתה שהוא יהיה כפי
שהוא באמת יכול היה להיות בחלומות שלה
כפי שהוא לא היה באמת.
כדאי שלאה תהיה פחות כבדה, פחות תחשוב על כל דבר שהיא אומרת
לפני שהיא אומרת  ואחרי שהיא אומרת ועל כל דבר שאומרים לה לפני
ואחרי, עדיף שהיא לא תדבר, במיוחד איתו, דיבורים הורסים, מעשים
הורסים, היא תעמוד שם ותשתה יין, כמו בחלום, והוא יכסה אותה
הוא לא באמת כיסה אותה והתחיל להיות ממש קר, היא עייפה והיא
מחכה לו, רחמים, רחמים
לאה הזיעה, זה היה אחרי שעות של ידיעה מוחלטת שהיא לא ידעה מה

לעשות איתה. ככל שהיא רצתה את זה יותר זה התרחק ממנה יותר.
מתמטיקה פשוטה. תתרכזי. תתרכזי

הם התנשקו, לאה התנפלה עליו, הלשון שלו בתוך הפה שלה כמו איזה
מיוחדת גדולה. היא רק רצתה שהוא ייגע בה, וכבר לא היה עניין
לאיך שהוא מרגיש, הוא לא אהב אותה, אבל היא נלחמה על השאריות
בצורה מעוררת כבוד.
"איפה היית כל השנים האלו, לא שמעתי עלייך כל השנים האלו,
שמעתי עלייך לפני כמה שנים והיית הבטחה, ככה אמרו לי עלייך
הבטחה, מוכשרת כמו שד, כמו אני לא יודע מה, וחיכיתי שמשהו
יקרה, שידעו מי את, את יודעת, על מה בזבזת את כל השנים האלו
לעזאזל?"
"כלור מושך אנשים? אנשים אוהבים כלור?"
"על מה את מדברת לעזאזל?"
"על כלור, נו אנשים , אוהבים כלור? למה הם מסתובבים בבריכות
האלו כל הזמן עם הכלור כל היום?"
"רציתי שיקרה איתך משהו, למה לא עשית משהו עם עצמך?"
"אני לא מספיק מוכשרת בשביל מה שאני באמת רוצה לעשות"
"מה את באמת רוצה לעשות?"

היא חשבה על מתמטיקה, על נוסחאות ודברים שצריך לתוכן,
ראשה התרוקן?
הוא ליטף לה את הפנים וכבר לא בא לא עליה... היא לא היתה
חמקמקה מספיק.
כנראה, לידיעתה,
היא הסתובבה במיטה ובכתה והוא רצה שהיא תלך
לביתה
לאה כתבה
"אני כותבת את הספור שלי
חשבתי שהלך לנו טוב
חשבתי שיילך לנו טוב
שאנחנו נראים טוב ביחד, נוסעים ככה במכונית, החלונות פתוחים,
מגיעים לבית החדש שקנינו בכפר, אתה תוציא משהו מהבגאז', איזו
מזוודה, חזרנו מטיול ארוך בחו"ל , ההורים שלך ממנו, אני בהתחלה
לא רציתי ליסוע אבל אתה התעקשת, ובצדק"

"זה בגלל שאני לא חמקמקה מספיק בשבילך?"
"מה את מקשקשת?"
לאה סתם קשקשה על חמקמקות ואהבה
היא אהבה לקשקש.
היא אמרה בלב
אני שונאת אותך
כולם יכולים להרים לך ככה את האגו

לאה חשבה שברגע שהם יתנשקו היא באמת תקבל אותו, את מי שרצתה,
מי שרצתה ייגע בה, היא תהיה מרוצה, אבל הנשיקה למעשה לא העלתה
ולא הורידה לתחושתה.



לפני שלאה הלכה  ממנו היא הסתכלה עליו פעם אחרונה , העיניים
שלו היו כהות ועצובות כמו העיניים של הבחור שהיא תמיד רצתה.
הוא בקושי הסתכל עליה. אני כותבת את הסיפור שלי, היא אמרה לו ,
הוא הנהן.