מתוך מה
תכאב אותי הערב,
תקרב,
תאהב,
מתוך איזה כאב תצא,
סוף סוף,
אל האמת
הפעורה אלייך בשקיקה,
אליי.

מהר במעשייך,
אני
נוזלת כמו
הזמן שאינו שגרה,
ניזונתי משאריות אחרונות
של מבטיך הכל-יודעים
וזיכרונות של לפני-סתיו,
הציפייה מכלה את הכל.
כאבתי עד התעלות,
עד
שלא נותרו בי אלא
מיצי המרה של הנפש
והם צהובים כמו
חולות המדבר של
חיי.

חדל לצלם אותי בשלל
תנוחות נפשיות,
שיחות שבתזוזות.
הנח לי
לעקור את המחיצות בינינו,
תן לי
רק לנפץ את
הזכוכיות השחורות
שבחלונות הראייה שלך.

מדוע אינך קרוע מהבשר
החוצה,
חשוף לפניי,
עורקים וגידים,
כמוני שהייני
צל צילה של אהבה
שאינה תלויה בדבר,
שאינה תלויה,
שאינה,
בשוכבי ובקומי,
כל שאביתי רק
שתהיה כולך
שלי.