ילדה, את מי את אוהבת? שאלת.
ואני, עטופה בחיבוקך החמים, לא עניתי.
ילדה, את מי את אוהבת? נשקת לי ברוך,
ואני, שתקתי.
ילדה, את מי את אוהבת? ליטפת את שיערי,
ואני - רגועה מתמיד - לא דיברתי.

את אוהבת ילדה???

כשהלכנו אז על חוף הים, כשהזזת קצוות שיער מפניי, כשנשקת
לשפתיי, כשחיבקת את כתפיי, כשלחשת לי: "ילדה, את מי את
אוהבת?", כששתקתי, כשבכיתי, עזבת.
כשאני כותבת מילים אלה, רק עכשיו, אני לוחשת (בקול נוגה, עם
ליווי של דמעה אחת או שתיים) בשקט בשקט, כדי שלא ישמעו:
"אותך..."