|
בהדלקת סיגריה, אישון מתכווץ
עשן לבן רוקד בזרמים הדקים של הרוח סביבי
יוצק את תיבות יומן המסע שלנו
לתוך קימורי שולחן בית קפה תל אביבי
ים משחיר משליך מליחותו
בקילוחים נרעדים על לחיי
חולות נחים בתוך לחות חורפית
אצלי.
כעת.
גשם גס מכה בראשי
חובט בעפעפי
מהדק את העשן אל הדף
ואצלך.
שיחים מתגלגלים בצייה אפריקאית
אבק מזהיב לחיים שחורות
בהינף ידך עצים נוטים על צידם
מתגוונים בצבעי אדמה
שריקות הצבועים משחילות עצמן דרך גדר
הינך ודאי רואה שערותיי - חומות, נחות על כר
אך, אצלי כינסו עצמן בלובן אבלן
אובדת בצלילות דעתי
נמזגת סאוטרן נוסף
תיכף אדליק שוב עשן
לראותך. |
|
|
הרוצח שלא ידע
שעוקבים אחריו
החליט להיכנס
לפאב השכונתי
דבר שרק הקשה על
השוטרים לעצור
אותו...
מתוך:
ספר-סלוגן,
סיפור בהמשכים,
מהסיפור שרלוק
בבמה חדשה, פרק
חמש עשרה, פיסקה
חמש, שורה שבע.
"קרוסורק" סתם
סופר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.