|
בהדלקת סיגריה, אישון מתכווץ
עשן לבן רוקד בזרמים הדקים של הרוח סביבי
יוצק את תיבות יומן המסע שלנו
לתוך קימורי שולחן בית קפה תל אביבי
ים משחיר משליך מליחותו
בקילוחים נרעדים על לחיי
חולות נחים בתוך לחות חורפית
אצלי.
כעת.
גשם גס מכה בראשי
חובט בעפעפי
מהדק את העשן אל הדף
ואצלך.
שיחים מתגלגלים בצייה אפריקאית
אבק מזהיב לחיים שחורות
בהינף ידך עצים נוטים על צידם
מתגוונים בצבעי אדמה
שריקות הצבועים משחילות עצמן דרך גדר
הינך ודאי רואה שערותיי - חומות, נחות על כר
אך, אצלי כינסו עצמן בלובן אבלן
אובדת בצלילות דעתי
נמזגת סאוטרן נוסף
תיכף אדליק שוב עשן
לראותך. |
|
|
בהתחלה לא היה
משהו מיוחד. סתם
הלכנו ברחובות,
הסתובבנו. אחרי
כמה זמן הוא רצה
לחזור הביתה,
אבל אני אמרתי
לו לא, היום זה
היום, היום אין
הביתה. לקחתי
אותו לגן מאיר,
לאחת הפינות
החשוכות, קשרתי
אותו לעץ,
הורדתי את
המכנסיים ועשיתי
לו מה שעשיתי.
אחר כך חזרנו
הביתה.
אחד, תל-אביבי,
מספר על טיול עם
הכלב |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.