דור זוויג / שני ילדים |
חשים דממה ופחד של אי בודד
ריקנות סובבת מלבד עשן הסיגריות המתרומם לאיטו
סיפרתי סיפור במטאפורות זולות
ואת,
את עלי עץ תפוז ירוקים
קלמנטינות כתומות בחורף
דרך עיניים חומות אמינות שופכת את ליבך בפניי בעודי אילם
ונעול
כי אני,
אדמה מתפוררת
לא מסוגל לדבר ישירות
נותר עם עצמי כל שיחה מחדש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|