איפהשהו בשלהי שנות השמונים, קם בוי ג'ורג' וכתב שיר שנקרא
"משחק הדמעות", יעני, "the crying game ", אחרי איזה תקופה
השיר נהיה ראש הפסקול של סרט הנושא את שמו.
הסרט מגולל את סיפורו של מרגל אירי שנתן לאיזה כושי לברוח
והכושי נדרס על ידי משאית.
על כל פנים, לפני מותו ביקש הבחור שאותו מרגל יסע לעיר שאת שמה
אני לא זוכרת, וימסור משהו לאישה שלו.
המרגל מגיע לפאב בו היא אמורה לעבוד ושואל את הברמן אודותיה.
בתשובה אומר לו הברמן שהיא עוד רגע עולה לבמה לשיר, והוא
מחכה.
כעבור דקות מספר, יוצאת לבמה אישה שחורה, שכמוה לא ראה האירי
מעולם. והיא מתחילה לשיר...
... i dont want no more of the crying
משהו בלה בלה בלה...
maybe he'll explain
ככה מפה לשם, אותו מרגל אירי מגיע עם אותה בחורה שלה אגב היה
צריך לבשר על דבר מותו של בעלה היקר, במקום זאת הוא מוצא את זה
יותר ראוי להיכנס איתה למיטה.
פה נכנס עניין הגורל.
אם הוא היה עושה מה שהוא היה אמור לעשות, ולא נכנס איתה למיטה,
הוא לא היה מגלה שלאותה אישה יפהפייה יש בכלל בולבול...
והוא לא היה שומע אותה אומרת "I tought you knew"...
ואז נשאלת השאלה, ביחס אליה, הוא רק פוגש אותה באיזה בר ורוצה
לזיין אותה.
מאיפה הוא אמור לדעת?! זה לא שהיא/ הוא /זה כתבו את זה על
המצח... אז מאיפה הוא יכול היה לדעת?
מפה לשם, אחרי שהוא הולך ומקיא את הנשמה שלו, היה רצף של כמה
אירועים חסרי משמעות, והוא מחליט שהוא אוהב אותה ללא שום קשר
למה שיש לה בין הרגליים.
חלק מזה אני יכולה להבין, גם חבר שלי כשהו מכניס את הזין בין
הרגליים הוא נראה כמו כוסית... אבל, יש גבול לכל תעלול.
על כל פנים, הוא מגיע אליה הבייתה לספר לה שהוא החליט שהיא
משאת ליבו נפשו וחור הטוסיק שלו, והוא מוצא אותה שוכבת על
המיטה שלה קשורה למעמדים ומדממת... ומי עשה את זה??
השותפה האירית שלו מהימים בהם הוא עוד היה מרגל נועז בערבות
אירלנד...
אני אולי לא מבינה הרבה בסרטים...
אבל מי עושה סרטים כאלה?!

מאותו שיר אפילו בוי ג'ורג' הפסיק לעשות מוזיקה אמיתית (אפילו
שאינה לטעמי) ועבר לתקלט...

על כל פנים, אני לא חושבת שאנשים מבינים את ההשלכות של המעשים
שלהם.