אני זוכרת עד כמה אהבתי.
זוכרת את השעה שזה קרה.
זוכרת איך סביבך הסתובבתי,
וגם איך הפרידה הייתה מרה.
אני זוכרת את תווי פניך
ואת המבט שבי נעצת.
ולא הבנתי איך הייתי בלעדייך,
ולא הבנתי למה כל כך רצתי.
אני זוכרת - מעצמי ברחתי:
מהעתיד, מההווה והעבר.
וגם זוכרת איך אחר-כך הצטדקתי,
אחרי שבגללך לבי נשבר.
זוכרת את הירח, את השמש,
את הניחוח באוויר האביבי.
נזכרת איך היינו יחד אמש,
ואז נשבעת שתהיה תמיד איתי.
ואיך יכולת רק לברוח בלי לומר?
בלי להשאיר לא פתק, לא שליח, לא מכתב.
אני זוכרת איך אדם חכם אמר:
"הוא לא יחשוב עלייך לפני שהוא יברח!"
והוא צדק, ברחת בלי לחשוב.
קשה להסתגל, אבל אפשר.
אני יודעת, בקרוב יבוא הטוב.
אני צריכה רק לחכות עד למחר.
                   
                     מוקדש לבן אדם ששבר את ליבי אך לעולם לא
ידע
                                                           
   זאת...