ספר שחור דק,
עצבות שלא תתואר
ימים שלא נמשכים
כמוסה לבנה
כתומה
 שחור- כתום
צהובה
לבלוע ולבלוע ולהתמוטט

אני מגדלת צמח ירוק ורך
עלעלים
גבעול
שאיפה.
והרצפה לא ישרה
והימים לא לילות
(הלילות הם ימים)

שיא הרגש -
נגמר.
הייתי מחליפה את מה שיש לי בראש ליומיים
לבדוק איך בנאדם נורמלי צריך להתנהג.

לפעמים זה מחייב
להנמיך את הרעש ולהתחיל לחיות.
(חיפושים שבסוף יביאו לתוצאה או אפילו לאמת קטנה).

(הייתי נוהגת לחשוב ששירה תציל אותי
לא הוספתי
וגם תפיל.)