|
ספר שחור דק,
עצבות שלא תתואר
ימים שלא נמשכים
כמוסה לבנה
כתומה
שחור- כתום
צהובה
לבלוע ולבלוע ולהתמוטט
אני מגדלת צמח ירוק ורך
עלעלים
גבעול
שאיפה.
והרצפה לא ישרה
והימים לא לילות
(הלילות הם ימים)
שיא הרגש -
נגמר.
הייתי מחליפה את מה שיש לי בראש ליומיים
לבדוק איך בנאדם נורמלי צריך להתנהג.
לפעמים זה מחייב
להנמיך את הרעש ולהתחיל לחיות.
(חיפושים שבסוף יביאו לתוצאה או אפילו לאמת קטנה).
(הייתי נוהגת לחשוב ששירה תציל אותי
לא הוספתי
וגם תפיל.)
|
|
|
סליחה, גיברת,
אולי את יכולה
לעזור לי עם
התרגילי בית ?
פרופ' שפיץ
קליינר (67)
חושב בטעות
שהמנקה של
קליניקה און היא
האחות הראשית |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.