יותר מהכל אני אוהב את הים. אני חושב שפעם בשיעור מולדת המורה
אמרה ששלושת רבעי העולם הוא מים, ואם זה באמת ככה אז כנראה שגם
אלוהים אוהב את הים.
כל שבוע, אפילו אם זה חורף, אני הולך לים. ותמיד, אפילו שממש
קר ויורד גשם וכולי קפוא ורועד מנסה להשתכנע שלא צריך להיכנס
הפעם, היצר כובש אותי ואני נכנס. אפילו לפני מבחנים וראיונות
עבודה אני הולך לים, אני לא מפחד ממחלות וכאלה כי פעם אמא שלי
אמרה לי שהכל בראש.
שבוע שעבר הלכתי לים כהרגלי ופגשתי במדוזה גרוזינית. כתושב קבע
בים אני רגיל למדוזות, אבל לא לגרוזיניות. אני רואה הרבה פעמים
יווניות קפריסאיות ואפילו פה ושם ספרדיות, אבל גרוזינית, זה
הייתה פעם ראשונה. היא הייתה מרובעת כזאת ודי חלולה. ניסיתי
לפתוח עמה בשיחת נימוסים שכזו אבל היא הייתה בשלה. אני חושב
שהיא קלטה בזווית העין איזה דגיגון ובנתה עליו. אחרי דקה או
שניים התייאשתי ממנה וגם התחיל להיות מאוחר אז החלטתי לזוז.
בדיוק שאני יוצא מהמים פנתה אלי המדוזה ושאלה אם אני יודע איך
מגיעים לבן יהודה פינת אבן גבירול. לא הבנתי מה היא מחפשת שם
כי הרי היא מדוזה אבל הסברתי לה מיד. לקח לי איזה עשר דקות
להסביר לה בדיוק איך להגיע לשם והצעתי שהיא תרשום את זה כי ממה
ששמתי לב הקליטה שלה לא הייתה משהו, אבל היא הייתה עקשנית נורא
ולא הסכימה לכתוב כלום. בסוף איחרתי לעבודה בגללה ומנחם הבוס
שלי צעק עלי שנמאס לו מהאיחורים שלי. הרגשתי ממש רע, אני ממש
שונא שמנחם צועק עלי אבל להתחיל להסביר לו שדיברתי עם מדוזה
גרוזינית פעם ראשונה בחיים שלי נראה לי מיותר כי מה הוא מבין
במדוזות, הוא יותר איש של פארקים וכלבים, אז פשוט השפלתי את
הראש ומלמלתי סליחה.
בדרך הביתה החלטתי לעבור בבן יהודה פינת אבן גבירול כדי לראות
מה היא חיפשה שם, כשהגעתי ראיתי אותה, היא הייתה מחוץ לאיזו
חנות של קעקועים. ניגשתי אליה ושאלתי לשלומה. לקח לה דקה
להיזכר מי אני ואז היא הודתה לי על ההוראות שכן לטענתה היא
מצאה את המקום בלי קושי. שאלתי אותה מתוך סקרנות מה היא חיפשה
פה והיא אמרה שמן הסתם היא באה לעשות קעקוע. הייתי קצת מופתע
כי לא ידעתי שמדוזות עושות קעקועים אבל ניסיתי להראות אדיש.
"איזה קעקוע?" שאלתי, "של דג זהב על הבטן כדי שתמיד אני אהיה
שבעה", היא אמרה בחיוך רציני. אמרנו להתראות אחד לשני והלכתי
הביתה. בבית חשבתי לעצמי שזה דווקא רעיון טוב לעשות קעקוע של
הדבר שהכי צריך בחיים, אז מיד למחרת על הבוקר הלכתי ועשיתי על
הזרוע קעקוע צבעוני של חוף ומים ואיזה עץ דקל כזה באמצע. כאב
לי נורא וישבתי להירגע אצל בעל החנות. הוא דווקא היה נחמד נורא
ולא מפחיד כמו בסרטים. כשהגעתי לעבודה מנחם שוב צעק עלי שאפסיק
לאחר, אבל הפעם לא היה אכפת לי כי פשוט יכולתי להרים קצת את
השרוול ולהסתכל עליו, על החלום שלי. |
