הלכתי לקנות גרביים לסבא שלי.
מי היה מאמין שיש חנויות גרביים, וכל מה שהייתי צריך זה גרביים
בלי עקבים.
נכנסתי לחנות,
"סבא שלי צריך גרביים, יש לכם במקרה?"
המוכר הסתכל עליי בתדהמה,
"אבל אני צריך גרביים בלי עקבים"
"בוא איתי" אמר המוכר בחשדנות, כאילו הוא יודע משהו שאני לא
יודע.
הלכנו לצד האפל של החנות, בו חיכו שני שוטרים מחופשים למוכרים
רגילים עם תווי השם שלהם על החולצות.
שני השוטרים הביטו בי, השכיבו אותי על הריצפה ואזקו אותי.
לפני שהספקתי לקום הם הקריאו לי את הזכויות שלי, וכששאלתי למה,
אמרו לי שני זקנים שישבו בחנות ומדדו גרביים, שכניראה בגלל
שאני גנב הגרביים, וסוף סוף תפסו אותי.
"גנב גרביים" חשבתי לעצמי בגיחוך, עוד מעט יהיה גם קניון שלם
לגרביים.
לאחר ששיחררו אותי בערבות מבית סוהר לגנבי גרביים, נכנסתי עוד
פעם לקניות, הפעם הלכתי על הקנייה הבטוחה ונכנסתי לסופר-פארם,
שם בטוח יש גרביים בלי עקבים.
דיברתי עם המוכרת, והיא הבינה, ולקחה אותי היישר למחלקת
הגרביים, המחלקה הכי גדולה בסופר-פארם,
התחלנו לדבר על הומואים שלובשים גרביים של נשים, היא אמרה שיש
לה חתן שצריך להפליק לו על כך שהוא לובש גרבי נשים ואני אמרתי
"אוקיי".
היא הראתה לי איפה יש גרביים מצמר בלי עקבים, ואני התעקשתי על
צבע כהה, כי אני יודע כמה סבא שלי אוהב צבעים כהים.
מסתבר שיש שתי מחלקות של גרביים בסופר פארם והיא לקחה אותי
למחלקת הגרביים המיוצרים מכותנה ולא מצמר, בתיקווה ששם יהיו
גרביים בלי עקבים בצבע כהה.
לפני שהבנתי מה קורה התחלתי לחזור חזרה למחלקה הראשונה, מסתבר
שגרבי כותנה מיוצרים כולם עם עקבים.
לקחתי גרביים ורודות, והתחלתי להרהר לעצמי במח על תגובתו של
סבא שלי כשהוא יראה את זה.
רציתי לשלם במזומן, אבל כניראה שיש כרטיס מיוחד למנויים של
מחלקת הגרביים,
אמרתי שאין לי את הכרטיס והקופאית לא האמינה לי,
"לקנות גרביים במזומן זה פסה"
כך אמרה,
אבל לי לא היה אכפת, כל עוד ידעתי שמה שחשוב זה שקניתי אותם.
חזרתי הביתה, הבאתי את הגרביים לסבא שלי, שהסתבר בסופו של דבר
שהוא נפטר לפני שנתיים,
אבל סבתא שלי שמחה לקבל את הגרביים האלה:
"בדיוק במידה שלי" סיננה במבטא הפולני שלה,
וכך הלכתי לישון בביתי,
חלמתי על זה שאני נוסע לחוץ לארץ, ואז מגיע ליער שמלא בגרבי
צמר וכותנה,
ורק דבר אחד מפריד ביניהם -
החתן ההומו שלי. |