אביתר שלום / להיות ילד מאוחר. |
אני הבטתי בשמש.
כשכל הנערים משכו לבנות בצמות,
אני החזקתי את כדור הארץ.
כשכל הבחורים תהו על דרכם,
אני חיבקתי את אמי.
לפעמים אני מרגיש איך הלב שלי גדל.
לפעמים אני מרגיש את המוח שלי מדבר.
ואמא שאומרת לי ללכת,
ואמא שאומרת לי לבוא.
וכל שאני רוצה זה להביט בשמים.
אני אוחז יד אחת לאמי,
ואת היד השניה, שם מאחורי הראש.
ודמעות שוטפות את עיני,
גם לאמא וגם לי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|