איש אחד היה חי כדרך כל האדם, הולך לעבודתו וחוזר לביתו, לחיי
השגרה. לא ידע שיש עולם אחר סביבו, כל כך היה עסוק בעולמו שלו.
עד שהחליט לבחון מה יש בחולות. אבל אף על פי שהחולות העניקו לו
טבע, נוף וחיים, הוא חש בחיסרון מה.
יום אחד שמע האיש קולות שקוראים לו מהים. כמכושף הוא שם צעדיו
אליו ונכנס לתוכו, הים קיבל אותו והאיש התמזג בו כאילו היו
אחד.  
מאותו יום השתנו חייו. הוא הפסיק לעבוד, הפסיק את שגרת ימיו,
וכל מעייניו היו לרגע בו יתמזג עם הים, כך קרה שהוא והים היו
לשלם.
חלפו להן שנים. האידיליה הזו הייתה יכולה להימשך לעד, אלא שיום
אחד, בבואו לים, ראה אנשי חוק וגדר תיל גבוהה וחדה אשר הפרידה
בינו לבין הים. האיש לא יכל לעצור בעדו וזרק עצמו על גדר התיל.

גופו נפצע והוא דימם בכאב, אך הוא ניסה שוב ושוב להגיע אל הים,
בדרכו הנואשת עמדו אנשי החוק ומנעו ממנו לקרב אל הים. כך שב על
עקבותיו לביתו, הסתגר והמתין שמא תוסר הגדר ואנשי החוק
יעזבו. אלא שהכל נותר על כנו והים מנוע ממגע גופו זה בער
בתוכו. הוא  הלך לחופים אחרים. ברם הים שם לא התמזג עימו, כך
שלא ניתנה לו השלווה שכה חיפש.  
מאז הוא רק שומע את קולות הגלים.