פרק 1 - התרסקות ספינת החלל
באותה שעה היה רעש ואפלה על ממלכת לאריש, הרוחות החלו זועמות
ובקצה האופק ניתן היה לראות נקודת אור קטנה, ככל שהתקרבה נקודת
האור התגלתה ספינת חלל קטנה העושה דרכה אל ממלכת לאריש במהירות
רבה כנגד נתיב נסיעתה.
הספינה התרסקה בסופו של דבר בשדה הפתוח והשאירה אחריה גל עשן
כבד.
אט-אט ירדו להם במדרגות הספינה שישה יצורים קטנים -
הביונדים.
הביונדים היו יצורים קטנים וחייכנים, חביבים על כולם בעלי
אוזניים גדולות ושיעור קומה נמוך מאוד.
פצועים וחבולים יצאו אחד-אחד מנסיעתו חסרת הנסיון של צור כאילו
שבו ממסע מייגע במפלי האימה.
צור, ביונדי נחמד וטיפש, חברו הטוב ביותר של שונארי, היה
אוהב לאכול, חובב מוסיקה ואוכל טוב.
בעוד שמספינת החלל יוצא עשן כבד ומכסה את כל ממלכת לאריש, עושה
את דרכו ראשון מספינת החלל שונארי, כולו מלא חבלות, מתקשה לצאת
בגלל ההריסות הכבדות של הספינה.
שונארי, ביונדי קטן וכתמתם עם אוזניים גדולות וחיוך רחב
מאוד, מצחיק וחביב, קצת שמנמן, רגליו נמוכות והליכתו מהירה
כנמר.
עצב ניכר על פניו של שונארי, ופתאום ברקע נשמעו צעקות רמות של
פינמדרין על שונארי,
"איך לא אמרת לי שחברך אינו טייס מומחה?! תראה לאן הגענו! איפה
אנחנו? חסר אחריות"!!!
פינמדרין, אחיו הגדול והאחראי של שונארי, חכם מאוד בעל נסיון
היה, בעל אומץ רב ותושיה, בנוסף היה ביונדי נחמד וחביב, גבה
קומה (יחיסת לביונדים כמובן) ויפה תואר.
"לוקחים סיכונים בחיים", השיב לו שונארי.
"כולם פצועים כעת, תראה את נורבי, הוא לא מדבר לא זז, הביונדי
כולו בשוק, תתבייש"!
"ככה אני", השיב נורבי, "כזה אני במצב רוח טוב אפילו", הוסיף
וחייך.
נורבי, ביונדי אדיש במיוחד, צבעו שחור, מוזר מאוד היה, לא
הרבה לדבר ולתקשר עם הסביבה, היה קשור מאוד לשונארי והלך אחריו
בכל דבר, כמו שנוהגים לומר באש ובמים.
בצד המריבה עמדה בצד סונאטיקה כולה בוכיה, היא חשבה שסופה
הגיעה, שונארי ניגש להרגיע אותה, התקרב אליה חיבק אותה ליטף את
שיערה החלק ואמר לה שהכל יהיה בסדר.
סונאטיקה, ביונדית חמודה וביישנית בעלת חיוך מתוק וממיס.
הייתה אהובה על כולם, ממש ביונדית אשכולות, יפה כפנינה וידידתו
הטובה ביותר של שונארי.
בוצ'ו לבדו החל לנקות ולסדר את שברי הספינה ההרוסה במרץ רב, לא
בא בטענות אל אף אחד ועשה את המוטל עליו.
בוצ'ו היה הביונדי המושלם, היה מוצלח בכל דבר שהיה עושה,
הופיע במופעים ונחשב למפורסם בממלכת ביונדיה, אך יותר מכל היה
חובב את איכות הסביבה ולא יכל לעבור בשתיקה על כל הזוהמה
בעולם.
השקט רבץ במקום, צור הגיע והתנצל שהביא אותם למצב עגום זה, אך
על פניו נראה חיוך נסתר, שממה נראתה רק באופק הנרחב, שממה חסרת
תקווה.
אך פתאום... צעק שונארי, "חברים בואו!!! יש פה שלט וחץ עליו!
בואו נלך בכיוון החץ"! "האותית דהויות" השיב לו פינמדרין. "איך
נדע שאנחנו הולכים בדרך הנכונה"? "אין לנו ברירה" התערב צור,
"אין לנו ברירה"!!
החלטנו לעשות הצבעה, כולם החליטו ללכת בעקבות החץ, פרט
לפינמדרין ובוצ'ו שאמרו שיש לחשוב קודם מה לעשות, כי סוף מעשה
במחשבה תחילה.
הרוב קבע - נכנסים!
הביונדים החלו להיכנס ולאחר מסע כבן שעה ראו שלט חדש, אך הפעם
אותיותיו לא היו דהויות ולא די בכך, על השלט היה כתוב בגדול
ברוכים הבאים לכפר השחור.
נשמעו צעקות אימה רבים ולחשושי שדים ופתאום בבת אחת דממה, דממה
דומיה, דממה של מוות!
הביונדים הסתכלו אחד על השני במבטים אבודים כאילו סופם הגיע,
ופתאום גילו כי צור חסר, לא עברה דקה ונשמעה צעקת אימה מפיו של
צור...
"אההאאהה"!!!
פרק 2 - תקיפת הגרונקרים
הסתובבנו כולנו בבהלה פתאומית, גיששנו לראות מניין באה
הצעקה...
פתאום! התנפל על נורבי גרונקר מפלצתי ופצע אותו ברגלו הימינית.
הגרונקר נשך אותו והותיר לו חתיכת בשר שהייתה שכוחה על הרצפה.
גרונקר, חיית יערות מסוכנת שכל גופה קוצני כקיפוד, וראשה הוא
ראש אריה, חיה בעיקר בלילה וניזונה מכל חי.
שונארי שהיה החובש בחבורה ניגש לטפל בפצעיו של נורבי, הוא שם
תחבושת וחיטא את רגלו.
כעת ידענו שצור שבוי בידי הגרונקים, חשבנו שזה סופו של צור,
הגרונקים שבו אותו, הם אלה ששלטו על היער, הרגשנו הרגשת בוז
לעצמנו ובנוסף היינו צריכים לשמוע את סונאטיקה בוכה כל הזמן על
מר גורלה. פינמדרין צעק על סונאטיקה שאין זה זמן לבכי עכשיו
וכי צריך להמשיך ולצאת מהיער פן גורלנו יהיה כגורל חברנו צור.
בוצ'ו לא הסכים לשמוע את דברי פינמדרין ואמר כי הוא מהיער הזה
לא יוצא עד שלא נציל את חברנו צור.
פינמדרין הסביר לו שככל הנראה חייו של צור תמו, כי הגרונקרים
לא משאירים בשר חי.
שונארי כעת התערב וצעק על פינמדרין אחיו, "אתה רוצה שהוא ימות
בגלל שהוא הביא אותנו למצב הזה, בגלל חוסר נסיונו לטוס".
זאת הייתה הפעם הראשונה בה צעק שונארי על אחיו הגדול, תמיד קרה
ההיפך. פינמדרין הרגיע את שונארי ואמר שאומנם הוא כועס עליו אך
חיי אדם חשובים לו קודם כל.
היה קריר מאוד באותו לילה, הביונדים הלכו לאסוף עצים על מנת
לעשות מדורה קטנה שתחמם אותם, הם החליט להתיישב באיזה מקום
ולנוח מכל מה שעברו עד כה.
הביונדים נהנו ונזכרו בימים הטובים שלהם פעם, איך הכל היה
מושלם וטוב בארץ ביונדיה, איך הכל היה פורח באביב והצבע הירוק
היה משתלט על כל הארץ, כל הזמן היו צחוקים וחיוכים, מסיבות,
בירה ורק טוב, ממש כמו גן עדן.
"וכעת תראו את המצב שלי" השיב שונארי, "חברי הטוב ביותר כנראה
מת, היינו כמו אחים, ותראו איפה אני במקום שכוח אל שרק רוע
מסביבו".
השעה הייתה מאוחרת בלילה והביונדים כבר לא יכלו להמשיך את מסעם
לעבר יציאה מן היער השחור, הם החליטו ללון במקום ושכל פעם יהיו
שתי שומרים שישמרו על הישנים.
שונארי וסונאיטיקה נבחרו לשמור ראשונים והשאר הלכו לישון.
השניים החלו לדבר ותוך כדי השיחה שאלה אותו סונאטיקה איך בכלל
הגענו לכאן, למה גייסת את כולם לטוס לכאן? "לא יודע" השיב לה
שונארי, "צור אמר לי שכולם חייבים לבוא ומיד! הוא רוצה להראות
לנו מקום מדהים ביופיו, ואסור לנו להפסיד דבר כזה, גייסתי את
כולם ויצאנו לדרך".
"ולא נראה לך מוזר שדווקא באותו יום שכולנו פעם ראשונה נוסעים
באותה טיסה, דווקא באותו יום כולנו מגיעים למקום הכי מוזנח
ומפחיד שקיים, ודווקא באותו יום המטוס מתפוצץ ואיתו מכשירי
הקשר ואין לנו דרך לתקשר עם העולם ואיך לחזור לביונדיה?!
ואת מי חוטפים לנו? דווקא את צור...
ומי היה בעד להיכנס ליער השחור?! לא אחר מאשר צור"...
"למה את רומזת השיב לה שונארי?! למה את רומזת סונאטיקה"?
פרק 3 - סדוזה מגיעה לביקור
"הכוונה שלי היא כזאת, תראה... שונארי, חברי היקר... אחת משתי
האופציות, או שמישהו מנסה בזדון לפגוע בצור ותיכנן הכל על מנת
שצור יגיע לידיים שלו ולטפל בו, כלומר הוא זה שגרם למטוס
להתרסק, הוא זה שהוביל אותנו ליער השחור והוא זה שרצח את
שונארי, או שאת האפשרות הזאת אתה לא ממש תאהב... שצור הוא זה
שמתכנן הכל בצורה מושלמת להפליא, הוא הוביל אותנו לפה לאורך כל
הדרך, מאז הקטע עם הטיסה ובהמשך הוא ביים התרסקות בדויה ליד
היער השחור, הוא גם זה שהוביל אותנו לפה, הוא שיחק אותה כאילו
חטפו אותו והוא בעצם צוחק עלינו כל הדרך אל הפיס".
"אני לא רוצה שתדברי ככה!!! גער בה שונארי, תתביישי לך צור היה
החבר הכי טוב שלי, היינו כמו אחים הוא לעולם לא היה עושה לנו
כזה דבר"!
"אני יודעת זאת הייתה סתם השערה, לא העלתי בדעתי באמת שהוא היה
עושה דבר כזה".
הבוקר החל לעלות והחבורה קמה לה משנתה, אחד אחד קמו הביונדים
כאילו חוו את השינה הטובה בחייהם. "לעולם לא ישנתי כזה טוב אמר
נורבי"! "ברור" אמר לו בוצ'ו "אם ייתנו לך לישון על אבנים אתה
היית ישן טוב כי לא חשוב היכן אתה ישן, חשוב עד כמה אתה זקוק
לשינה הזאת".
"מספיק עם זיבולי שכל", קטע אותו שונארי, "יש לנו יום ארוך
לפנינו ומסע קשה".
"אין לנו אוכל, אין לנו מים, אין לנו פיבר, איך נמשיך בדרכנו?!
לא נוכל להמשיך בצורה הזאת חייבים לעשות משהו". "אין לנו מה
לעשות" אמר לו בוצ'ו, "צריך להסתדר עם מה שיש"...
החבורה חשבה מה לעשות כשלפתע הפלא ופלא נחתה לה מיני-חללית ממש
לידם.
החבורה הייתה המומה, בוצ'ו הכריז כי תוקפים באו לתקוף אותם
והכריז על כוננות.
הביונדים שמו לב שאין להם בכלל נשק וכי הם חסרי תועלת, מה הם
יעשו עכשיו?!
מהמזוס (מטוס של מושב אחד שלא היו צריכים לעבור טסט על מנת
לקבל רשיון טיסה) ירדה לה סדוזה, אחותם של פינמדרין
ושונארי.
"אזעקת שווא חברים", הכריז שונארי, "זאת בסך הכל האחות הלא
מועילה שלי הגיעה לביקור"...
"מה את עושה פה איך הגעת לפה רק אותך היה חסר לי על הראש"...
"רבתי עם אמא אז לקחתי מזוס ובאתי, הצלחתי לאתר אתכם איכשהו,
היה מאוד קשה, מה החלטתם לברוח מהבית, הא? ולא אמרתם לי? מי
אמר אני ולא קיבל? חחח"...
"הלכנו לאיבוד טיפשה, ועכשיו גם את פה איתנו אבודה".
פינמדרין ושונארי חיבקו את אחותם, ופתאום נורבי אמר, "למה
שמישהו לא יסע חזרה לביונדיה ויזעיק עזרה"?! "נגמר הדלק" השיבה
סדוזה, "וותר על הרעיון".
"אני רואה שהבאת אוכל ושתיה, יופי"! "היי זה בשבילי השיבה
סדוזה".
"חחח כל זה בשבילך", גיחך בוצ'ו?!
"תראי אין לנו אוכל ואין לנו שתיה ואנחנו צריכים לצאת מכאן
דחוף, אז או שנתחלק בזה, או שנתחלק בזה, אין ברירה".
"אוקיי בסדר, אני מניחה שצריך להתחלק", נאנחה סדוזה.
החבורה המשיכה בדרכה כשלפתע שם לב בוצ'ו כי על הרצפה יש מפה
שמובילה לאוצר כלשהו, אוצר יקר ערך בו הם יכולים לממן את דרכם
חזרה הביתה, ואותו מקום אינו רחוק מן היער השחור.
בוצ'ו הרים את הנייר מן הרצפה והכריז : "חברים יש לנו
תקווה"!!!
פרק 4 - מותו של נורבי
"בואו! כולם בואו לפה!" קרא בוצ'ו!
"מה? מה קרה"?! השיבו הביונדים בתמיהה!
"אם אני מבין טוב את מה שאני קורא פה, אז במידה ואנו ממשיכים
כמה ימים של הליכה וניווט טוב בשטח אנחנו מגיעים לאוצר יקר ערך
שטמון בעיר גרובדר, דבר שיכול לממן אותנו ולהוציא אותנו
מהמקום הארור הזה ובנוסף יהיה לנו מספיק כסף בצד, אם אתם
מבינים למה אני מתכוון".
באותו הרגע חטף פינמדרין את המפה מידיו של בוצ'ו ואמר: "בוצ'ו
צודק! אך לפי המפה יש שני דרכים להגיע לעיר גרובדר... האחת היא
הדרך הארוכה מאוד אך הבטוחה והזהירה יותר, והשנייה היא דרך
סמטאות שלדוניה האימתניות שאתם בטח שמעתם מה יש שם"...
פתאום נבהלה סונאטיקה ואמרה: "נלך בדרך הארוכה נכון"?
פתאום היה שקט של כולם, דממה.
"נלך בדרך הארוכה, נכון"?! חזרה על עצמה סונאטיקה.
"לא, השיב לה שונארי, אין לנו ברירה, חייבים ללכת בדרך
שלדוניה, אין לנו מספיק ציוד עלינו, את כל המלאי שהיה לנו
סדוזה הספיקה לגמור לנו, אם נלך בדרך הארוכה אנחנו נמות מרעב
והתייבשות, אנחנו מוכרחים ללכת בדרך שלדוניה".
סמטאות שלדוניה, היו הסמטאות המסוכנות ביותר באזור הכפר השחור,
הם היו ידועות בשלדים הקמים לתחיית המתים, ובנוסף היו בסמטאות
אלה גרונקרים מפלצתיים, אך הכי מסוכנים היו גמדי השטן
האדומים, גובהם היה נמוך מאוד, כל גופם היה בצבע אדום שטני,
והם היו יורקים מפיהם דם ההופך לאש חיה, גמדים אלה היו נראים
תמימים מאוד ולכן היו המסוכנים ביותר כי עוברי האורח בסמטאות
בטחו בהם עד שהגיע רגע מותם.
סונאטיקה כולה הייתה בוכיה, בוצ'ו ניגש ושוב פעם הרגיע אותה.
"ננוע עם מטען קל, כך נגיע עד רדת החשיכה, קדימה צאו", הכריז
שונארי.
חבורת הביונדים האמיצה כולה יצאה לדרך, ראשון שונארי ואחריו
פינמדרין, בוצ'ו, סדוזה, סונאטיקה ונורבי.
החבורה החלה את מסעה לעבר האוצר ופתאום ראו לנגד עיניהם את
השלט ברוכים הבאים לסמטאות שלדוניה, הכניסה לאורחים אסורה,
ראו הוזהרתם, סופכם קרב...
כעת אסף לעברו שונארי את כולם כמו שמנהיג אמיתי צריך לעשות
ואמר: "תראו חבר'ה היינו אמיצים עד עכשיו ועברנו הרבה מאוד
במסע הזה, אני לא יגיד שאני לא פוחד להיכנס לשלדוניה כי אני
ישקר, אבל אנחנו מוכרחים לעשות את זה, זה עכשיו או לעולם לא,
אז קדימה בואו נעשה את זה"!!
"יהה" צעקו כולם!!!
נכנסנו כולם לאט לאט ובשקט בשקט, ופתאום בשתיקת הדממה סדוזה
הפילה אבן קטנה ממורד ההר, דבר שגרם למפולת הרים רצינית! הרעש
היה עצום!
כל השלדים החלו לקום מקברם מצויידים בחרבות עם להב חדה
במיוחד.
היינו בטוחים כי זהו סופנו, אך שלפנו חרבות ונלחמנו עד זוב דם,
שלל גופות של שלדים היו חרוכות על הרצפה, הרגשנו שהנה אנחנו
הולכים לנצח במלחמה העיקשת הזאת, לפתע ממרחק של 20 מטר ממש
בשדה הקרב עצמו בוצ'ו שם לב כי אחד מגמדי השטן האדומים לוקח את
נורבי למערה חשוכה, בוצ'ו הזעיק את כולם שיבואו להציל את
נורבי, נכנסו אל מערת הגמד, אך זה היה מאוחר מדי, הגמד ביצע
בנורבי את מעשיו, הוא שרף אותו למוות, במקום נורבי היה אפר
שחור.
נשמעה צעקה מפיו של שונארי: "לא!!!"
שונארי הצמיד חרב אל גרונו של הגמד, ולפני שהוא רצח אותו, הגמד
אמר זה לא אני, מישהו שלח אותי לעשות את זה, שונארי הניף חרב
אך לבסוף שיחרר את הגמד.
מי שלח אותו?! תמה פינמדרין...
מי שלח אותו?!
"זה לא משנה, אנחנו נגלה את זה כבר וננקום", אמר שונארי.
החבורה ישבה עצובה על מות חברם נורבי, הדכאון ניכר באוויר...
סדוזה קמה ואמרה: "חברים עם כל העצב שבאמת יש פה, תסתכלו
מאחוריכם, לא הכל אבוד, הגענו אל האוצר, תתעוררו, עשינו זאת,
הגשמנו את המטרה שלנו"!
פרק 5 - חזרה מפתיעה במיוחד
כואבים ועצובים עושים את דרכם הנורבים לעבר האוצר הנכסף,
כשלפתע רואים במעלה ההר הביונדים את צור חברם שנלקח בשבי ע"י
הגרונקרים האימתנים. סונאטיקה שונארי פינמדרין בוצ'ו וסדוזה
השרידים שנותרו מן החבורה מלאים שמחה על שלפחות אחד מחברם לא
הלך לעולמו במשך המסע הזה, "צור!!!" קרא שונארי בהתלהבות!
"אנחנו נציל אותך אל תדאג! תשאר חזק!"
שונארי, יחד עם חבורתו, עשה את דרכו לעבר ההר שבו היה שבוי
צור, גרונקרים רבים תקפו אותו וגמדי שטן אדומים ורעים אך כל זה
לא עמד בדרכו של שונארי שראה רק דבר אחד בעיניים, והוא להציל
את חברו הטוב צור מן השבי המסוכן, רץ שונארי חדור מוטיבציה,
ובדרכו הורג עם חנית הזהב שלו אויבים רבים כשלבסוף מגיע אל צור
כולו שבוז ופצוע אך יחד עם זאת כולו מסופק על כך שהציל את
חברו.
שונארי התקרב אל צור למרחק של כמה מטרים, כשלפתע, בלי ידיעה
צפויה מראש שלף צור את קשת הדנטיל המפורסמת ותקע חץ עמוק עמוק
בליבו של שונארי.
קשת הדנטיל הייתה הקשת הרשמית של גמדי השטן האדומים, החצים
שיצאו ממנה היו כולם אש חיה ובוהקת השורפת את נשמתו של הבן
אדם.
כעת כולם היו בשקט, המומים, מלאי פליאה מה קרה הרגע... הם לא
הבינו מה קורה, אולי זה קרה בלי כוונה, הרי לא הגיוני שצור
יפגע כך בחברו הטוב ביותר.
שלפתע שונארי החל להתפרפר על הרצפה ואמר בקול חלש: "צור, מה
עשית? למה פגעת בי? למה עשית זאת?"
שונארי לא מת מכיוון שיום קודם לכן סונאטיקה אמרה לו שמכיוון
שהוא המנהיג הוא חייב וצריך ללבוש את אפודת דנטיל המפורסמת, אך
מצבו היה בכי רע.
צור כולו גאה בעצמו נמתח לרגע במקום ואמר:"הכל היה מתוכנן
ידידי היקר שונארי, הכל היה פרי יצירה גאוני שלי במסע אחר ארץ
הביונדיה, לא באמת חשבת שהתרסקתי עם המטוס? נכון?! רציתי להביא
אתכם לכפר השחור, רציתי להרוג אחד אחד מכם ולהשתלט על ממלכת
ביונדיה, הרי לא באמת חשבת שהגרונקרים לקחו אותי בשבי? נו באמת
כמה טיפש אתה יכול להיות? לא למדת כמה דברים בזמן שהיינו
חברים"?
צור כולו צעק על שונארי בעט בו והשפיל אותו, "עכשיו הגיע סופך,
אתה יודע את זה"!
בזמן ששונארי וצור התגוששו להם בצד, המשיכו פינמדרין,
סונאטיקה, ב'וצו וסדוזה להילחם בגרונקים האימתנים וגמדי השטן
האדומים תוך כדי שהם עורפים את ראשם.
הקרב העיקש נמשך בין צור לשונארי, חילופי מהלומות עברו בין
השניים, צור הניף את את חרבו על מנת לשסע את גרונו, שלפתע
השפריץ דם רב מהאזור, פינמדרין ובוצ'ו היו בטוחים כי שונארי
נרצח, נשמעה צעקה מחרישת אוזניים של השניים:"לא!!! שונארי!!!"
"שונארי הלך לעולמו" בכתה סדוזה על אחיה הגדול.
"הוא היה אחד במינו" אמר בוצ'ו.
"חבר ואח היה הוא בשבילי" נאנח פינמדרין.
"אהבתי אותו יותר מכל דבר בחיים שלי, למה דווקא הוא"? כאבה
סונאטיקה.
אך לפתע!, לא זה לא יכול להיות לא האמנו למראה עינינו, פתאום
מערימת הדם שהייתה שרויה על הרצפה התרומם לו שונארי, לא היה
ברור לנו איך הדבר קרה כי הרי צור הניח את הלהב החדה על גרונו
של שונארי.
"מישהו הציל אותי"! צעק שונארי. "מישהו הרג את צור שניה לפני
שהוא שיסע את גרוני".
פתאום הסתכל שונארי על גופתו של צור ושם לב כי במקום הפגיעה
שלו היה את סמל הדנטיל המפורסם והיא טבעת אש החונקת את גופך.
כמה מטרים משם עמד גמד לילה אדום שאותו זיהה שונארי ופגש
בעבר, אותו גמד היה מצויד בקשת דנטיל מושחזת. הוא נזכר! זה
אותו גמד שרצח את נורבי חברו הטוב!
אבל למה כעת הוא מציל את חייו?
הגמד לא דיבר, לא אמר מילה, הוא פשוט הסתכל על שונארי ועשה
תנועה של פיוס עם הראש, חייך ונעלם.
פרק 6 - בחזרה לביונדיה
"בוא נלך הביתה" קרא לחבריו, "עברה עלינו חוויה יוצאת דופן,
מסעירה ומרגשת"
"כן, זה היה גדול", אמרה סדוזה.
"נראה לי שיהיה לנו הרבה מה לספר לחברים בביונדיה" חייכה
סונאטיקה.
"אין חכם הלומד מהטעויות ומהנסיון שהוא עצמו צבר" סיכם
פינמדרין.
ובוצ'ו רק המשיך וניקה את שאריות הדם שהיו מותזות על הרצפה.
וכך לקחו הביונדים הקטנים והחביבים את האוצר הגנוז, ששוויו היה
לא פחות מ-5 מליון פנטנות התחלקו בו שווה בשווה, ושכרו מטוס
להגיע לביונדיה, מאושרים אך בעיקר מסופקים מהמסע שעברו
יחדיו...
פנטנה, היה המטבע הביונדי הרשמי, שווי שלוש פנטנות היה כשווי
שקל אחד.
בביונדיה קיבלו את החברים בברכה ובאהבה, היו בטוחים כבר כי הם
הלכו לעולמם, כולם, ובקשר לנורבי, הוא נחשב לגיבור מלחמה, ועל
גיבור מלחמה לא בוכים.
אך לא שכחו אותו, בנו לכבודו אנדרטת כבוד שאותה חנך ראש העיר
מר דושרי.
עשו מסיבה גדולה בביונדיה, "שתייה חינם לכולם היום, הכל על
חשבון הברון" קרא צ'רלי הברמן בהנאה רבה".
זיקוקי דינור רבים עלו במרומי האוויר הפתוח, שמפניה בשפע,
הייתה אווירה פשוט טובה, סדוזה החלה לספר לחברות שלה כמה היא
יצאה גיבורה, ושבלעדיה המסע הזה לא היה טוב כמו שהוא, כמובן
שהיא הגזימה ושקרה אבל בקטנה, העיקר שהכל נגמר לטובה.
פינמדרין חזר לחברתו אודבשיה שאותה לא ראה חודשים, והם הודיעו
על חתונתם הקרבה בפני כל האורחים.
ב'וצו ישב בצד, כולו ניחוח ושלו, עם חיוך קטן מרוח לו על
הפנים, חיוך שאמר פשוט הכל, ביונדיה מאושרת.
ובאשר לשונארי, הוא למד דבר או שתיים מהמסע הזה, הוא הבין מה
הם החיים באמת, הוא התבגר, חווה דברים שאנשים לא חווים כל
החיים במסע אחד, לצידו סונאטיקה, שניהם משוחחים באושר על מה
שהיה ומה שיהיה, מה שעבר ומה שעתיד להיות, ובליבם תקווה אחת
קטנה, תקווה אחת יותר מדי...
החיים חזרו לשגרתם, המצב חזר לקדמותו... השקט, הרוגע השלמות
והטוהר שאפיינו כל כך את הכפר חזרו לביונדיה ואיתם גם כן
האושר... באותו מקום בקצה השני של העולם, פקח את שתי עייניו
ביונדי אחר שלא היה שלו במיוחד, כן נכון, לא טעיתם. שמו היה לא
אחר מאשר צור... |
