חלק א':
המדע (הפסיכולוגיה) טוען שעד שהשכל לא ישלוט על הרגש, האדם לא
ישלוט על חייו. ואכן מוצאים זאת במה שאומר הפסיכותרפיסט לאדם
הבא אליו לטיפול. התובנה שהוא משדר לו היא שהוא ממשיך לסבול
מבעיות נפשיות מכיון שהוא לא מנסה לגשת אליהם דרך השכל, לנווט
ולשלוט על הכאוס הרגשי של חייו דרך ההיגיון, ההסתברות, שיקול
הדעת וחישוב של כדאיות וסיכונים.
ומנגד, באה מסה זו ומנסה להראות כי אין אפשרות לבוא אל החיים
דרך השכל כל עוד האדם מצוי ברמה בה הרגש והפסיכולוגיה שלו הם
השולטים. זה לא עניין של שימוש נכון במה שיש לך, אלא יותר
עניין של הרמה שבה אתה חי. אין לאדם שליטה וחופש בחירה, מלבד
המעבר מרמה נמוכה לגבוהה. (את המעבר ההפוך עושים כשמאבדים
שליטה...). כל עוד אדם מצוי ברמה מסוימת, הוא נופל תחת המגבלות
והחוקים של אותה רמה.
כך שזה לא עניין של להשתמש בשכל במקום הרגש, כי ברמה הנוכחית
הרגש הוא השולט והשכל יכול להתחפש כשולט, לכל היותר.
אין הדבר דומה למה שקורה במכשיר מכאני, כמו מכונית שבה אתה
נדרש להפעיל את המצמד במקום את הברקס, או את המגב האחורי במקום
את המגבים הקדמיים. האדם אינו מערכת מכאנית, אלא מערכת דינמית,
שאולי הדרך להבין אותה היא לא על סמך דוגמאות מן הפיזיקה
הישנה, הפיזיקה הניוטונית, אלא יותר ברוח הפיזיקה הקוואנטית,
שמדברת לא על עובדות אלא על יחסים. זה לא 'מה עושים' אלא 'איך
עוברים' ממצב מכאני למצב דינמי.
הבעיה היא לא בעיה מכאנית של שימוש באביזר זה (שכל) במקום
אביזר אחר (רגש); הבעיה נעוצה בכך שהאדם מצוי ברמה מסויימת,
הרמה הפסיכולוגית, וכל עוד הוא מצוי בה, הוא נופל תחת החוקים
והכללים של רמה זו. ברמה זו הוא יכול להתנהג כאילו הוא שולט על
חייו באופן שכלי, אך השכל לא יכול לשלוט ברמה הרגשית (הרמה
הפסיכולוגית). השכל משמש ברמה הרגשית בתפקיד זוטר, הוא מקבל את
מלוא המקום לתפקד רק ברמה שמעל, הרמה התודעתית. וכך, זה לא
עניין של תפעול השכל במקום הרגש, אלא של שינוי פאזה, של מעבר
ממערכת אחת למערכת אחרת לגמרי.
בילדותי היו אופניים עם מנוע של טוסטוס. הם יכלו לנסוע בכוח
הפדאלים, או להפעיל המנוע ולהפוך לטוסטוס. האופניים עבדו על
הרמה המכאנית, בעוד שהטוסטוס כבר ציית לחוקים אחרים ועבד ברמה
אחרת משל רמת הדוושות.
אם אדם ישתמש בשכל בעודו נשלט תחת הרגש, זו תהיה לכל היותר
סימולציה של שליטה תודעתית. השכל רק יעשה חיקוי של מה שהוא
אמור לעשות - לו האדם היה חי ברמת התודעה ולא ברמת הפסיכולוגיה
(נשלט על ידי הרגש).
כלומר, אפשר לחיות ברמה נמוכה ולהתנהג כאילו אתה כבר מצוי ברמה
הגבוהה; לאמץ התנהגות ששייכת לפאזה הגבוהה בשעה שאתה מציית
לרמה הנמוכה. אין ספק כי הרבה יותר קשה לשנות פאזה; יותר נוח
להשאר באותה הפאזה, לשמר הילה של אדם נאור ומפותח, בשעה שמתחת
לפני השטח אתה קורבן לאותן חולשות פסיכולוגיות כמו של היתר, רק
שלמדת להתנהג כאילו השכל הוא המושל בחייך.
אכן בחיי תודעה, החשיבה והמנטליות הם מרכז הכובד המניע. אך אין
אפשרות לאכוף את הגשטאלט של תודעה על חיים הנשלטים באופן מהותי
על ידי האגו, הרגש והיצר.
באדם יכולים להיות שני מרכזי כובד, עליון או תחתון. בחלציים
ובבטן, או בראש.
יש באדם יכולת לעבור טרנספורמציה 1] ממרכז כובד נמוך לגבוה,
ואז באמת השכל שולט. אך הרבה יותר קל להשתית שלטון מלאכותי של
השכל, בשעה שעדיין מרכז הכובד התחתון מולך. זה כמו עובד זוטר
במפעל שמחליט להתנהג כמו המנהל.
ההבדל בין שלטון שכל ברמה נמוכה (פסיכולוגיה), ובין שלטון שכל
ברמה הגבוהה (תודעה) - הוא בכך ששלטון השכל במרכז הכובד הנמוך
הוא רציונלי, יבש, טכני, חסר הבנה למהות של הדברים; כופה
דוגמות על פי ממצאים שרירותיים שלא נובעים מן הטבע המהותי של
הדבר. בשעה שתפקוד השכל ברמת התודעה - מחובר ונובע מחיבור
להוויה ולישות של זה שהוא מנסה להבינו.
ברמה הנמוכה השכל עוסק בתיאוריות.
ברמה הגבוהה השכל עוסק בדינמיקות.
חלק ב':
כולנו מכירים את משפטו המפורסם של דקארט: "אני חושב משמע אני
קיים". אך כדי שמשפט זה יהא בר תוקף, הוא צריך להתקיים
באקולוגיה תודעתית הולמת. אקולוגיה שבה אכן משפט זה הינו משפט
אורגני, הנובע מן המהות של אותה אקולוגיה. והכוונה כמובן
לאקולוגיה תודעתית. כל עוד האדם חי באקולוגיה (או רמה) של האגו
והאישיות הלא מעוצבת שלו - אין למשפט זה תוקף. על האדם להיוולד
מן הרמה הפסיכולוגית אל הרמה התודעתית, מן הרמה האינפנטילית
לבוגרת, מן הרמה של חוסר יציבות רגשית לרמה של יציבות.
אך לא ניתן לכפות זאת, זה עניין של מעבר אורגני הדומה ללידה.
חיים ברמת האגו, או הפסיכולוגיה, כשהשכל הוא השולט, היא יצור
כלאיים לא-אורגני, כי השכל לא שייך לרמת הפסיכולוגיה, הוא יבוא
זר, יבוא ממלכת התודעה. ברמה הפסיכולוגית המרכיב המרכזי הוא
הנאה, ברמת התודעה זו הבנה.
(הרגש ברמת התודעה, קיים אך נעדר שליטה, כי המהות שלו לא
מתפקדת ברמת התודעה. דבר דומה קורה לשכל ברמת הרגש: הוא נוכח,
אך נעדר אפקטיביות שנובעת מן המהות שלו, כי המהות שלו נמצאת
ברמת התודעה הלא פעילה).
האדם הפסיכולוגי חי כדי ליהנות; האדם התודעתי חי כדי להבין.
אם ברמה הפסיכולוגית שם המשחק הוא אושר, הרי שברמת התודעה זו
חוכמה.
האדם שחי ברמה הפסיכולוגית יכול כל ימיו ללמוד דבר חוכמה, אך
כל ישותו זועקת: רוצה אני אושר. כל שהוא יכול לעשות זה לדכא או
להחביא צורך זה, אך לעולם לא תוכל להיוולד בו אהבת חוכמה לשמה.
זה שייך לרמה אחרת.
אהבת החוכמה לא שייכת לעולם בו האגו, היצר, הרגש וכו' הם
השולטים, אלא לעולם הפילוסופיה.
ולא פלא שבעולמנו פילוסופיה נחשבת כשייכת ליצורים תלושים
שממלמלים דברים סתומים, בעוד שפסיכולוגים מקבלים גם כבוד וגם
כסף וזאת בעבור תוצר לא ברור. אנשים מסגירים בידי הפסיכולוגים
את סודותיהם הכמוסים, וזאת בשעה שמה שהפסיכולוג או
הפסיכותרפיסט יכול לעשות הוא לייעץ לסובל לנהוג כאילו הוא מצוי
ברמה שמעל לרמת הפסיכולוגיה, להמטיר עליו תובנות ששייכות לרמה
התודעה ולצפות ממנו להתנהג כאילו הוא כבר מצוי ברמה זאת.
ובחזרה לדקארט. האמירה המפורסמת הזו שלו מהווה תכשיט מרכזי
בעדיים של התרבות הנוכחית.
דקראט גרס כי האדם יודע שהוא קיים וישנו, במידה והוא קולט זאת
בתודעתו. אך דקארט עצמו הגיע לזה כנראה דרך רמת תודעה שהיא
למעלה מן הממוצע.
עבור האדם שלא מתרומם לרמה זאת המשפט: 'אני חושב משמע אני
קיים' הוא פנטסיה, כי עבורו זה: 'אני מרגיש משמע אני קיים'.
השאלה היא האם מצב ההכרה של האדם מכתיב את הרגשתו או הרגשתו את
מצב ההכרה שלו. מצב הכרה גבוה מביא גם להרגשה מעולה, אך מצב
הרגשה טוב או לא טוב - לא משפיע על ההכרה. כל עוד האדם פועל
מתוך מרכז כובד ריגשי - ההכרה נמצאת ברקע, לא מתפקדת.
ברמת התודעה, ממנה הגיע כנראה דקארט, אכן מצבי הרוח מתאזנים
ומקבלים פרופורציה על ידי תפיסות ותובנות הכרתיות או תודעתיות.
אך זה לא עובד על אדם שלא מתפקד ברמת התודעה. אדם ברמת
הפסיכולוגיה יכול אמנם לנסות ולחיות לפי אמות מידה הכרתיות, אך
כל שיצליח לעשות זה להישאר תחת שלטון האישיות הלא מעוצבת שלו,
תוך שהוא מדחיק ואונס את הכוחות החיים והדינאמיים באישיות זו,
על ידי כללי חשיבה לא-אורגאניים ומיובאים.
לכל רמה יש נשמה המזינה אותה בחיות. ברמה הפסיכולוגית זה האגו
וברמת התודעה זו העצמיות.
ההבדל בין 'עצמי' לבין 'אגו' הוא כהבדל בין מיץ ענבים ליין.
תהליך התסיסה מוציא מן הענבים את המהות הכוהלית. מיץ הענבים
הוא מצב הבוסר של היין, כפי שאגו הוא מצב הבוסר של העצמי.
ניתן לשתות מיץ ענבים, אך זה לא משפיע על דרך קליטת המציאות.
היין עובד לא רק על הגוף, כמו מיץ הענבים, אלא גם על התודעה.
האגו נשלט על ידי הפסיכולוגיה האישית של האדם כפי שהעצמי נשלט
על ידי התודעה (האני הבוגר) של האדם.
תודעה זה מה שמבשיל באדם לאחר שהעביר את האגו שלו תהליך.
כלומר, ללא תהליך של הבשלה, התבגרות וטרנספורמציה, המח של האדם
מתפקד כפקוד הנשלט על ידי בטנו, ליבו וחלציו. המנהיג נמצא בשבי
חייליו. כפי שההורה נמצא בשבי ילדיו, עד שהם מתבגרים (הבעיה
היא שהם עוזבים את בית ההורים לפני, ואם בכלל, שההתבגרות הזו
מתרחשת).
האינפנטיל מכתיב את סדר היום לבוגר.
זה מצב הדברים באדם כפי שהוא כיום, כיצור טרום-טרנספומטורי.
ללא טרנספורמציה מן האגו לעצמי, מן הרגש לתודעה. האדם יכול
להתנהג כאילו שהוא בא מן השכל, אך זו בעיקר מסכה נאורה על פני
מי תהום שוצפים ולא נקיים.
התודעה דוברת את שפתה של הרוח והנפש, בעוד שהאגו והאישות
דוברים את שפת החומריות והגופניות.
ברמה החומרית הכול מופרד ומקוטע, ברמה התודעתית הכול מחובר
ונובע מאותם חוקים ויש לו תבנית ברורה ומאוחדת.
האדם ברמת הפסיכולוגיה מציית לנורמות חברתיות, כפי שהאדם ברמת
התודעה מציית למניעים וכוחות הבאים אליו מתוך חיי הנפש שלו.
אדם-האגו, מנותק אם כן, מנפשו ומחובר לציוויים נורמטיביים
וחברתיים, כפי שאדם-העצמיות מנותק מציוויים נורמטיביים ומחובר
לישותו הפנימית, לאני הפנימי שלו ולקולו הפנימי, המנחה אותו
מבפנים. וכך, ברמה הנמוכה, האדם משתרע בין האגו בפנים לבין
ציוויים חברתיים - מבחוץ.
וברמה הגבוהה, הוא משתרע בין נפשו מבפנים, ובין המציאות כמות
שהיא, כפי שהיא נשקפת דרך תודעתו השקופה.
1] הרחבה של מושג הטרנפורמציה, ממצב פסיכולוגי למצב תודעתי,
באתר שלי, שנקרא: התעוררות:
http://www.ipaper.co.il/awakening
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.