משוטטות ברחובות תל-אביב, מחפשות משהו לעשות, את על ההגה
מעבירה הילוכים ובאמצע מסננת עוד איזה קללה לעבר נהג אימפוטנט
או סתם אחד שבדיוק עצבן אותך.
באיזשהו שלב נמאס לנו מהטיולים האלה במכונית ואת עוצרת בצד,
פותחת חלון ומבקשת סיגריה, אני כמו האביר על הסוס הלבן מעניקה
לך סיגריה שהדלקתי במיוחד בשבילך ואת מחייכת.
"נו אז מה עושים?", אני שואלת.
ואת עונה לי במין קלילות שכזו "את יודעת שאני גרועה בהחלטות,
מה את רוצה לעשות?", ושתינו צוחקות.
"בא לי בירה", את מכריזה. ואני מסכימה איתך
"יופי עכשיו כשידוע מה שתינו רוצות לעשות השאלה היא איפה אנחנו
עושות את זה?", את מתחילה לצחוק. "כן זה לא נשמע טוב", אני
מוסיפה.
אנחנו מתחילות לעבור על רשימת הפאבים שאנחנו אוהבות.
"חבל שאין לנו דף כאן", אני אומרת ואת מסתכלת עלי במבט לא מבין
צוחקת ואומרת "מה קשור? מה דף יעזור לנו עכשיו?!".
"נו את לא זוכרת?", וכבר מתחרטת ששאלתי אותה משהו שקשור
לזיכרון שלה. "ישבנו אצלך בבית וכתבנו על דף שמות של פאבים,
בדיוק כמו עכשיו. רק ששם לא היו מכוניות שצופרות עלינו, ויצא
לנו פאב מתוך הרשימה".
"אה", את נזכרת בסופו של דבר, "אז בא לך לסוע לשם שוב", את
שואלת.
"לא יודעת. איך שבא לך", ושוב חזרנו לנקודת ההתחלה.
"יאללה נמאס", את מסננת מעבירה לראשון ואנחנו נוסעות.
"לאן", אני שואלת.
"נו את יודעת", את עונה.
ואני באמת יודעת.

הגענו לפאב, התקשרנו לאנשים שיפגשו אותנו, ישבנו והזמנו בירה.
אנחנו ממזמן כבר לא בתל-אביב.


(מוקדש לקרין)