כמה שאנחנו אוהבים לראות חיים "אמיתיים" של אנשים אחרים. אנחנו
אפילו ממציאים תוכניות טלוויזיה שירשו לנו להציץ לחיים של
אנשים אחרים. נכון שרובנו רק רוצים להיות מהצד הפסיבי, זה
שצופה, רק חבל שכבר מזמן לא אנחנו בוחרים.

פשוט תתכוננו.
אתם הולכים לגלות שאתם כבר "כמעט מפורסמים".

אם אתם מאלו שחייבים לדלג על כל ההתחלה והאמצע ולהגיע ישר לסוף
כדי לדעת אם "שווה" לכם לקרוא את הכל, אל תתחילו אפילו. גם אם
אתם "רק" מדלגים. תקראו את הכל או אל תקראו בכלל. מתאים או לא
- זה המצב.

אני לא אהיה הראשון שאספר לכם שחזון אחרית הימים של אנשי
השיווק והמכירות כבר פה. הם כבר לא צריכים לכתת רגליים בין
בתים, הם לא צריכים להשקיע מיליונים של דולרים בשיווק לציבור
הרחב - הם יכולים פשוט לשווק רק למי שבאמת יקנה. אבל את זה הרי
אתם כבר יודעים, לא? סיפרו לכם כבר שברגע שקניתם בכרטיס אשראי
- כאילו ביקשתם לקבל כמה עלוני פרסום בחינם, כי כסף זה לא
עולה, רק פרטיות. ואתם עדיין קונים בכרטיס אשראי. נכון, גם
אני. כי זה נוח. בינתיים.

אבל לא בגלל דבר פעוט זה גוזל אני מזמנכם היקר. סיפורי,
גבירותיי ורבותיי, הוא על זה שמישהו שכח (או, יותר נכון, לא
רצה, רוצה או ירצה) לספר לכם משהו הרבה יותר חשוב... משהו
שהופך אתכם ל"כמעט מפורסמים".

על מנת להטיף את דברתי, כמו שנביא זעם צריך להיות, אני אתחיל
בשני סיפורים, שיכול להיות שחלק מכם מכיר או שמע ובשביל אלו
שלא, הנה זה בא. לכל המתחסדים שיטענו שהייתי צריך להסתיר את
השמות... לכו חפשו את עצמכם באינטרנט (כן, את השם שלכם) - תראו
מה תמצאו.

הסיפור הראשון, הוא על ילד קנדי בן כחמש-עשרה בשם ג'יסליין,
שגנים של אתלט או דוגמן הוא לא ירש מהוריו (מה זה קשור? תמשיכו
לקרוא). כחלק מפרויקט בי"ס, הוא הפיק סרטון קצר שבו הוא מככב
כאביר ג'די (למי שלא יודע או לא מכיר, אלה האבירים מהטרילוגיה
המפורסמת, שכבר הפכה למחומש, של ג'ורג לוקאס - "מלחמת
הכוכבים". דארת' ויידר, נשמע מוכר?) ומנסה לחקות תנועות סייף
אתלטיות עם חרב אור (למי שלא יודע או לא מכיר - ומי שמתעצבן
כנראה באמת לא מכיר - שידמיין מקל של מטאטא שנראה צבוע בצבעים
זוהרים). כנראה שהיו לו חברים מאוד טובים בכתה שלו, שהחליטו
שכל העולם צריך לראות את ה"כישורים" של הג'די הצעיר. כמו שאתם
כבר אמורים להבין, הסרט לא היה מחמיא במיוחד. נכון, זה פוגע
והוא יצטרך הרבה שעות פסיכולוג כדי להתגבר על זה, אבל איכשהו
זה קצת מתגמד לעומת הסיפור של אליזבת.

לפני כמה שנים, בחורה בשם אליזבת הלר (יותר מוכרת בשם 'ליבי
הולר') עזבה את הבית והלכה ללמוד באוניברסיטה. את החבר היא
השאירה מאחור והקליטה את עצמה בשבילו. במיוחד בשבילו, ונדגיש
שרק בשבילו (עד כמה הוא חסר לה...), ובנקודה זו מתחילות שתי
גרסאות שלא כל כך משנות את התוצאה. הראשונה אומרת שהחבר גילה
שהיא בוגדת בו והחליט להפיץ את ההקלטות לכל המכרים שלה - כולל
ההורים שלה (רק תנסו שניה לדמיין את זה... טוב, עכשיו תמשיכו
לקרוא). השניה אומרת שהשותף לחדר של אותו חבר גילה את הסרטים
על המחשב שלו ופשוט הפיץ אותם. שתי הגרסאות מובילות בסופו של
דבר למצב העגום שהסרטים סיימו על האינטרנט - בתפוצה שלא תבייש
חברת שיווק אגרסיבית כלל עולמית. אבל, אני מניח שיש כבר
פסיכולוג שסופר את השעות שלה על הספה.

אבל עכשיו אתם שואלים: "מה הקשר של זה אלינו?", תופתעו לדעת.
יש לכם טלפון עם מצלמה? לכמה מהאנשים שאתם מכירים יש טלפון
כזה? אתם מחוברים לאינטרנט? יש לכם חברים עם אינטרנט? אתם
שולחים תמונות באינטרנט? אתם עושים לפעמים שטויות בחוץ? השארתם
פעם את החלון של חדר השינה פתוח? עשיתם פעם סקס במקום ציבורי?
נכנסתם לתא מדידה בחנות כלבו גדולה? השתמשתם בבית שימוש
ציבורי? הרגשתם פעם שמישהו "ביקר" לכם בבית? (האחרון באמת קצת
קיצוני... אבל גם זה קיים). מספיק שעניתם רק על אחת מהשאלות
האלו "כן", אתם כבר בדרך להיות מפורסמים. כיף, לא? חכו. פה אני
הופך להיות נביא הזעם.

נתחיל במשהו שכל ספק אינטרנט יודע (שלא לדבר על ארגוני ריגול).
ספק אינטרנט זה מי שאתם מתחברים אליו כדי לגלוש באינטרנט. יש
מבין? יופי. עכשיו עוד מושג. כל מה שאתם שולחים או מקבלים
באינטרנט הוא בפונטציאל של ניטור. מה זה אומר? זה אומר שמישהו
יכול לעקוב אחרי כל דבר שאתם שולחים או מקבלים. יש מבין? יופי.
הקטע הבא מיועד לחכמולוגים שבינינו: לפני שכולכם קופצים פה עלי
וקוטלים אותי - רוב האנשים לא יודעים אפילו שאפשר וצריך להצפין
מידע שכזה, רוב האנשים גם לא יודעים שהם צריכים לדרוש מחברות
הסליקה של כרטיסי האשראי להסתיר את תריסר הספרות הראשונות
ממספר כרטיס האשראי על הקבלות שהם מדפיסים! רגע, יותר קיצוני.
יש עדיין אנשים שלא יודעים להשתמש בזכרון של הטלפון הסלולרי
שלהם!
אז?

ממשיכים. בחזרה לניטור. נגיד שחברה שלך, החליטה לשלוח לך
באימייל תמונות שלה מהטיול האחרון שלה באיזה חור בצד השני של
האוקינוס. במקרה חלק מהן, הן גם בלי חלק עליון. נכון, קיבלנו
את זה, אמרנו לה "איזה יופי!" ומחקנו את זה. אפילו וידאנו שזה
נמחק, כמו שהאחיין שהוא "גאון" במחשבים לימד אותך. אבל יש משהו
שגם ה"גאון" לא יודע, שהיה עוד מישהו שהקשיב. והוא אפילו לא
צריך היה להתאמץ.

עכשיו, כדי שלא תטענו שאני סתם מספר דברים, אני גם אסביר למה.
אבל נתחיל בתנאים שהוא צריך לעמוד בהם, המישהו הזה.
1. להיות בלי חיים. בן אדם דפוק, משועמם.
2. להבין קצת במחשבים (כי את מה שהוא לא יודע, הוא יכול ללמוד
מהאינטרנט).
3. לא הכרחי, אבל כדאי שיעבוד אצל ספק אינטרנט (זוכרים מה זה,
אני מקווה) בתור אחד מאנשי התמיכה של המערכות הכבדות "מאחורה"
(כלומר: לא זה שעונה לכם בטלפון כשאתם לא מצליחים לקרוא את
האימייל שהדודה שלחה, מישהו אחר).
הוא פשוט צריך להחביא מחשב אחד בתוך כל המערך העצום של המחשבים
שיש לספק הזה ולהריץ שם תוכנה (חוקית לחלוטין, כשלעצמה) שבודקת
מה האנשים שמחוברים לחברה הזו שולחים או מקבלים מהאינטרנט, ואז
פשוט לשמור את מה שהמשועמם הגדיר כמעניין. רוצים דוגמאות?
תמונות, סרטים, כרטיסי אשראי... הודעות שיש בהן מילים שקשורות
לנושאים שמסקרנים אותו.

כבר אמרתי שהוא צריך להיות משועמם ודפוק בשכל? אז חלק מכם
עכשיו אומרים: "נו, טוב. אז יש לו את זה, מה כבר הוא יכול
לעשות עם זה?". תתפלאו. נפלאות העולם הדיגיטלי. כי לא משנה עד
כמה קטן וחסר חשיבות הבן אדם הזה, הוא באמת לא צריך להתאמץ
הרבה (אם בכלל) אחרי שהוא כבר תפס שלל... כדי שהוא יופץ. כמות
האנשים שרק מחפשת חומר כזה - "אמיתי" - היא לא נתפשת. למה?
תחשבו לרגע עד כמה כל תוכניות ה"מציאות" תופסות רייטינג, והן
עוד נחשבות מבוימות.

שאלות? אני בטוח שיש. ואני גם יודע מה תהיה הראשונה. זו הקבוצה
הזו של האנשים שחושבת שהיא חכמה. הם לא שולחים שום דבר שיכול
לסכן אותם באינטרנט. אפילו עם כרטיס האשראי הם משתדלים כמה
שפחות. והם חושבים שהם מוגנים. ולהרוס להם את הבועה שהם חיים
בה? עכשיו התפקיד של נביא זעם רק מתחיל להיות מעניין. נתחיל
לזעום.

נתחיל עם הבליינים. אבל לא רק. יש גם עוד כמה זוגות נשואים
שבשביל לגוון קצת... יצאתם למועדון. השתוללתם קצת. שתיתם קצת
ואיך שהוא סיימתם בשירותים, לכזה מין חפוז. אין לי שום בעיה עם
זה, גם אני עושה את זה. אבל יש מישהו אחר... שדווקא חיכה לזה.
המשועמם ישב בחוץ, ברכב שלו, כל הערב, ורק חיכה שיכנס איזה זוג
לתא שאתם נכנסתם אליו. את המצלמה הוא סידר שם כבר מתחילת הערב
ועכשיו הוא התחיל לקצור את הפירות. ציוד יקר? אתם טועים. אתם
לא מודעים לעד כמה שאתם טועים. רוצים להתווכח? תבדקו על משהו
שנקרא 10X. נכון, זה לא ציוד ריגול ברמה צבאית, אבל אם האיכות
זו השאלה - את מה שהוא רצה לראות הוא קיבל והקליט. וכבר באותו
לילה הפכתם למפורסמים, בתפוצה כלל עולמית. מה שאמור להדאיג
אתכם יותר במקרה הזה, הוא שיש אנשים שממש עושים מזה כסף...

עכשיו נעבור לאנשים הבריאים. אלו שהולכים פעמיים בשבוע לחדר
כושר, דופקים כמה בריכות, ככה, על הבוקר, ואנחנו פוגשים אותם
בחדר ההלבשה כרגע, מתכוננים למקלחת. אנחנו איתם שם ועם איזה
אחד מעצבן שמסתובב עם הטלפון הסלולרי שלו ומדבר כל הזמן, אבל
שטויות במיץ. סתם שטויות. אתם כמובן מתעלמים. רק שכחתם לשים לב
לפרט אחד, כי את השני כולכם פשוט לא יודעים. מה שאתם לא יודעים
הוא שהוא מדבר לעצמו (עוד אחד דפוק בשכל? כן!). מה שלא שמתם לב
אליו הוא המצלמה. כן, הנקודה הקטנה הזו בגב הטלפון - עכשיו אתם
רואים? אל תדאגו. האיכות כבר מזמן לא מדאיגה אותנו, את הטלפון
הזה הוא בחר בקפידה, הוא אפילו לא צריך להיות מחובר לרשת...
ו... נכון. ברגע שהוא נכנס הביתה, כולם בחדר ההלבשה הולכים
להיות מפורסמים.

רגע. עוד לא סיימנו. עוד נקודה אחת למחשבה, לפני שאני שולח את
כולכם בחזרה למציאות העגומה. בגדים כולם קונים. במיוחד אנשים
שאוהבים לקנות בגדים. בפעם הבאה שאתם בתא מדידה, תעיפו מבט. אם
יש איזה זוג נעליים על הרצפה, כזה שכבר יותר מרבע שעה אף אחד
לא בא לקחת. לא, זו לא פצצה. זו מצלמה. "חייך, אכלת אותה!".
מעניין, לא? אז נכון, לא יראו הרבה, אבל אם להיות כנים - להציץ
לבנות בתאי מדידה, זו מין פנטזיה של גברים. אז נכון, אנחנו קצת
דפוקים. אבל עדיין, זה המשועמם עם הנעליים שיהפוך אותנו
למפורסמים.

אז עכשיו כולם כועסים על נביא הזעם? אומרים שהוא הגזים, שהוא
נסחף, שהכל מהדמיון? ואלו שלא כועסים, רוצים תשובות - "אז מה
אתה אומר?" או "מה אתה רוצה שנעשה?". אני לא חושב שאי פעם היה
נביא זעם עם תשובות, הוא פשוט הביא את הבשורות הרעות עם
התוצאות.

אין פה הטפת מוסר ואין פה שום מוסר השכל, יש פה כוונה פשוטה
אחת: לגרום לכם להמשיך לחשוב - גם כשסיימתם לקרוא. להתיישב לכם
בפינה של ההיגיון... ואולי פשוט מישהו חכם - מתישהו - ייתן את
כל התשובות הנכונות.
כי לי אין.