אין אני ולא כלום,
מתחקה על עקבות עברי
זיעה ניגרת מן רקותיי.
אחיזה מעושה בקצה חוט...
במצח צמוד לשמשה,
ופה פעור, דומה כי
נקרצתי מגבס יבש.
עומדת על עמדי,
בלי נוע.
כל אלה נטמעו
בערפל, מאבדים
קמעה-קמעה מממשותם
ככל שמתקדמת הספינה
בנתיביה, כולם אין
הם נמוגים אף הם
עד מהרה...
בני האדם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.