אימא הכינה את האוכל שאני הכי אוהבת
בלי לשים לב ירדתי קילו וחצי,
אני צריכה להיות מאושרת.
עברתי את הבחינה באנגלית בהצלחה
אבא נתן לי 100 שקלים שכר טרחה.
העבודה בספרות נדחתה ביומיים,
כולם שמחים עד לב השמיים.
ציפורים מצייצות בשמיים תכולים, מראה מלבב
ורע לי. רע לי בלב.
אבא מפנק ואימא כבר לא מנדנדת
אז למה לעזאזל אני מתלוננת???
החברות מתעניינות ואתה חוזר ואומר שאתה אוהב,
ובכל זאת בפנים כל כך כואב.
יש לי משפחה קטנה ומאושרת - התמונה המושלמת.
הכל מחוייך וצבוע ורוד
ואיך זה שאני לא רוצה לחיות כאן עוד?
ויש ילדים שאין להם אפילו חצי ממה שלי יש,
ומה אני צריכה עוד לבקש???
אז עם כל היופי הזה, אין לי הזכות
להרגיש רע,לבכות,לרצות למות.
אני חייבת לחייך כי הרי החיים מאירים לי פנים
ובאפריקה יש הרבה ילדים רעבים...