כשהוא היה עדיין כאן, עזיבה,
לא הייתה אפשרות מיוחלת.
הוא אחז בחיים וסירב להרפות,
בידו השנייה הוא אחז בשמלת המשי הכחולה שלה.
כשהגיעה שעתו, גופו נעשה רפה ואחיזתו חלושה.
כל תפילותיה לא הועילו עוד.
סרט נע אל רגעים שלפני
ויצורים מכונפים ועדיני פנים ליוו אותו.
הוא כבר אינו מייחל לחזור אליה ואינו מסתכל אחורנית,
עולם שלם וחדש מצפה לו.
הוא השאיר אותה בבכיה, בצערה, במכאוביה
מתייפחת על קלסתר פנים קר, שכבר לא יאדים
ומדברת אל אבנים דוממות
וכל דמעה שנופלת על לחייה, מאלצת אותו לשוב אל המדור שמתחת.
והוא רוצה רק לעזוב.