|
לא יודעת למה
ולא שואלת איך
אבל כל מילה כמו
דוקרת...
מרגישה את גופי
גוסס לו אט אט
כאוב כולו כאילו
היית איזה מלאך
או שמא כזו
את...
גורמת לכאב להתפשט
כאילו את באמת
נמצאת שם וחותכת
והדם מתערב לו עם
אוסף המילים
היפות...
והערפדים כבר
מתככנים את
הסעודה האחרונה.
הראש עייף, נח
עכשיו...
נמצאת באפיסת
כוחות על אף שכך
זה נדמה שהסכין
נמצא אצלי
הוא בעצם אצלך
ואת כאן איתי
עד אין
קץ.... |
|
|
כל הקטע הזה של
סלוגנים ממש
מטריד אותי.
אני יושבת ומנסה
למצוא סלוגן
שיהיה יותר טוב
מכל השאר.
זאת ממש
תחרות!!
בלה ראסמי
טיהי-
מתוסכלת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.