כשכל המילים בעולם לא יוכלו לתאר
את הסערה שמתחוללת בתוכי.
הכוח שעוטף אותי ומגן עליי בכל עת
קור עז שחודר מבעד לשמיכה העבה,
רוח נושבת ללא הרף, חובטת בצמרות העצים.

כטיפה בין המוני טיפות, נוזלות אט אט אל הקרקע
מגיעות אל יעודן, ממשיכות לזרום אל מקום אחר.
ציפור אחת גלמודה, שכנפה נשברה ולא הספיקה לנדוד
מצייצת תפילה בליבה הזעיר,שרועד ביחד עם גופה.
ואני מביטה מעבר לאדן החלון, מושיטה ידי אל המרומים.

קוטפת לי כוכב לבן מנצנץ, מרהיב ביופיו.
עוצמת עיניי ושפתיי לוחשות לו משאלה בליבי,
לפתע שומעת רעש שמזעזע את אוזניי
מתעוררת משנתי השלווה,
ופתאום הופעת.