טיילתי שנה.
שנה שלמה - לא יאומן.
בעיקר הודו.
עשיתי.
ניסיתי.
חוויתי.
נהניתי.
השתניתי.
למדתי המון.
חזרתי.

מה עכשיו?
מה עושים פה?
הכל מוזר לי.
משעמם פה.
עצוב, לחוץ, עצבני.
כולם עם פרצוף חמוץ. בעסה.
פוזה - גועל נפש.
לא חשבתי שיהיה לי כל כך קשה להתרגל,
הרי לפני הטיול הייתי חלק מזה, הייתי גם כזאת.
עכשיו אני לא מסוגלת לחזור לזה.

הכל קשה פה, כרוך בהתהליכים.
עבודה, דירה.
כל מקום לוקחים ממני כסף.
לא כיף.
לנסוע רחוק כדי לראות חברים.
להתארגן שעות ליציאה - מי בא, באוטו של מי, לאן הולכים.
הכל נראה עכשיו כל כך דבילי.
אפילו לפגוש בחור נורמאלי זה תהליך.
טלפונים, דייטים, להיכנס לסרטים...
מה זה החרא הזה?
למה זה ככה פה?

מעבר חד מידי.
דאון עמוק אחרי תקופה ארוכה כל כך של היי מטורף.


זה הבית אבל כרגע אני לא מרגישה פה בבית.
מרגישה לא קשורה למקום ולאנשים, גם לחברים.

מזל שיש פה עוד אנשים שעוברים את אותו הדבר,
היחידים שמבינים.
בלעדיהם לא הייתי מסתדרת.