אנסה לשנות את גזר הדין, פשוט רוצה לחיות איתו, רוצה לחלוק
איתו את חיי, כי כבר יודעת שיותר מושלם ממנו לא אמצא, וגם אם
ארצה לא אצליח כי הוא האחד ויחיד.
בעיניו יש את היופי הנפשי שמוצאת בו את עולמי, בשיערו יש את
החוזק, בפיו יש יכולת לרפא כל כאב בלב, באוזניו אני מוצאת
מחבוא ומספרת על כל בעיותי.
אף אחד לא מבין אותי מה אני מוצאת בו, אני רק יודעת שאותי הוא
הקסים ואחרי מה שעברתי אני לא הולכת לוותר עליו בקלות!!!
אני פשוט רוצה שהוא ידע שהוא חשוב לי ושלא חשוב מה יהיה הוא
תמיד ישאר לי בלב, גם אם יכאב הרבה אני תמיד אהיה לצדו בטוב
וברע כי ככה אלוהים קבע!!!

אני אנסה לשכוח הכל, אנסה להבין ולאהוב, אנסה להיות מישהי
שתוכל לדבר על כל דבר בעולם, אהייה מי שתמיד חלמת עליו.

נכון האהבה והרגש תמיד תופסים אותנו ברגעים שבחיים לא חשבנו,
שיתפסו! פשוט חשוב לי להגיד, להוציא את הכל החוצה, לשפוך את
הלב.
כמה שהוא היה חשוב לי, והאהבה שלו הייתה מטמטמת, הייתי בעננים
איתו, לא יודעת, הרגשתי כל כך מוגנת.
כשהייתי איתו תמיד הייתה לי הרגשה של רוגע, ותמיד הוא היה
מצחיק, ועכשיו הוא מצחיק, אבל אני מעדיפה שיצחיק אחרות על
פני.
הוא גרם לי לשכוח את האנשים שאני באמת אוהבת, הוא גרם לי
לשינויים.
אבל כל מקום בגופו גרם לי לחוש אהבה, ולדעת שזה הוא... כמה
שהייתי זקוקה לו, אפילו אמרתי לו שאני אוהבת אותו, צחוק הגורל
וזאת הייתה הטעות שלי כנראה. העמדתי את הכל בפני האהבה, רציתי
רק הבנה.
נכון לפעמיים הייתי מסתפקת במבטים היפים והרגועים שלו,
וכשהסתכלתי בעיניים ראיתי את נשמתו.
הרגשתי תמיד את מה שהוא מרגיש, אולי הוא לא הרגיש כמוני, אבל
אולי במעמקי נשמתו היה משהו, אבל הוא לא היה מוכן להוריד את
המסכה ולהודות בהכל, הוא היה מוכן לחיות בשקר.
אני לא רציתי יותר שקרים, רציתי לפתוח את כל הקלפים, למה
להמשיך לשקר? אבל הוא עזב אותי, פגע בי...

ועכשיו אלוהים כמה שאני שמחה, אני נפטרתי מכל ההרגשה של
הבלבול, והאהבה בכלל, סוף סוף אני השתחררתי ממנו.
עכשיו אני אנסה להמשיך בלעדיו למרות שיהיה לי קשה, כי הוא היה
האור בחיי, אבל האור הזה נכבה.
עכשיו אני מצאתי אור אחר ושונה, אור שמביא לי לחייך כל בוקר
מחדש, אור שמחזיר לי חיוך, חיוך אמיתי ולא ציני, עכשיו אני
יודעת זאת האהבה הטהורה שכולם מדברים עליה, מצאתי אותה...