חיפשתי אותו בכל הסימטאות ובחצות הרגשתי אותו מתחבא מאחורי עצי
הסודות, כל פעם הרגשתי שנלחש לי סוד אחר עליו.
בימי הסתיו קטפתי עלים וכל עלה שנשר הביא איתו מחר חדש.
והמחר הפך ליותר מתוק, ליבי החל לצחוק ואיתו רק אושר ואהבה שלא
תתואר במילים.
אני זוכרת, זה מה שעשה את החיים יפים, כל אותם דברים קטנים
שנהגת להגיד שהתביישת, כל אותן מילים שניסית להגיד נבלעו בחיוך
נבוך.
והשירים שהתנגנו להם ללא סוף, אנחנו היינו 2 התווים שעשו את
השיר כל כך משמעותי.
ברחנו למקום שהחברה לא הגיעה אליו, שתקנו שם שעות.
העברנו תאוריות על העולם, בכינו שהן התגשמו.
חיינו את הרגע ונשמנו לחופשי.
הכל באופן מעשי.
עשינו אהבה מכל ארבעת היסודות - אמת נאמנות כנות ואי-שפיות.
אבק הכוכבים פוזר בשיערנו, ורוח אלוהים הקיפה את צדדינו.
כמו שניי נביאים שמורים בצלם אלוהים, נבראנו לגאולת החיים.
בחרנו להתעלם מכל המכשולים, האמנו במאת אחוזים של אמת.
השגנו את הנעלות הזו בכך שתמכנו אחד בשנייה, אנחנו המצאנו את
המילה 'אהבה'.
והזמן עבר ואיתו הבנו ש -
הזמן, הוא המורה הטוב ביותר.
הצרה, שהוא הורג את כל התלמידים שלו.
גם שנפשותינו עזבו את האדמה הן ממשיכות להתקיים,
בכל אחד מכם.