אלפי שנות
קינת איוב
מפעמות בנו,
את שלוותינו
מטרידות.
מטר דורות
מרטיבנו בזעף
ועל גבינו
מטפטף בזעם.
רותי,
הגשם לפעמים
מכפר עוונותינו.
רותי,
אולי זה הוא
קץ חטאנו.
אלפי דורות
שרב בוערות
בנו עתה,
מתכלות אט-אט
לנוכח השבירה.
מצטפנות בחם
אחים יחדיו
את צינת החורף
אולי נצליח להפריח.
רותי,
הגשם לפעמים
מכפר עוונותינו.
רותי,
אולי הגיעה
שעת גאולתינו.
כברית נטולת איבה
חודר הגשם לעצמותינו
מקררן בקור חדש,
מרענן באור חדש.
רותי,
אולי הגיעה
כבר שעת גאולתינו.
השיר הזה זה שיר שכתבתי לאחותי, רותי.
בשיר אני מדברת אליה, אבל בעצם, במציאות, המסר שאני אומרת לזה
נועד בשבילי.
בפועל, אני אומרת לעצמי את המסר הזה, ולא לה. אני מעבירה אותו
לעצמי בעזרתה. |
