הבנתי.
הכל כבר השתנה.
ידעתי, זו לא אותה תוכנה של אנשים.
כולם פתאום נהיו יותר יפים, בפנים הכל מרגיש שונה.
לא נושמים, רק לוקחים אוויר.
לא אהבה טהורה, אהבה מכורה.
לא חיים, נגמרים בחיים.
פעם הכל היה שונה, כל התמימות, כל הניצוצות בעיניים, הברק.
עכשיו, הברק מופיע רק אחרי כמה הזרקות.
לא מחייכים כמו אז, רק עושים פרצוף.
לא שואלים איך ולמה, שואלים איפה ומתי.
לא מעבירים את הזמן, שורפים אותו.
לא איכפת כבר מכלום, הכל נראה שבור.
המבט בעיניים מושפל, והידיים מוכתמות בדם של רגשות.
אין מה לומר, כל אחד נסגר ומפחד להיחשף.
האווירה של היחד, השלווה והשקט נעלמו.
עכשיו זה רק אני, שכולם יעלמו.
עכשיו זה רק אני, לבד כאן.
עכשיו זה מרגיש לבד בעולם.
שנים עברו, עברו כמו כלום.
גיליתי, אין מבוא סתום.
ועכשיו, זה רק אתה, מבין כולם.
עכשיו זה רק אתה, אוהב כמו העולם.
זרועות רחבות נפרסו וכתפיים של עוצמה.
חיוך של תמימות, ואני במבוכה.


עכשיו,זה רק אני ואתה.