אני רוצה שיהיה לי מישהו שיעשה לי קול שני. רוצה שההרגשה הזאת
תהיה כבר מציאותית ולא חלום נחמד. האמת שזה כבר התחיל להיות
פתטי. שנה? שנה בלי לעשות כלום. מישהו אחר במקומי כבר היה עובר
הלאה, או מנסה. אבל בהתחשב בכך שאני זה אני ולא מישהו אחר, אז
כן, עברה שנה ואני תקועה באותו מקום. מסביב כולם עוברים מאחד
לשני, וכמה יחודיים שסוגרים כבר הרבה יותר משבוע. ואני, אני
כבר תכף סוגרת שנה. שנה עם חלום. לכבוד זה הוא הבטיח לי שדרוג.
הרבה יותר רקע, הרבה יותר רגש. ויש בזה הרבה יתרונות. למשל,
סתם הרגשה טובה אחרי שעתיים מתמטיקה עם גברת סגריות. אבל זה
כמובן לא בגלל החלום, זה כבר בגללו. לפעמים אני גם תוהה האם יש
אי שם מישהו שמחייך לו ככה סתם באמצע היום בגללי, וזה חוץ
ממני. סביר להניח שלא, אבל כבר הפנמנו שחלומות זה דבר טוב. זה
גם גורם לי להיות הרבה יותר יצירתית. אז אולי זה דבר טוב שזה
רק חלום? כן כן זה דבר טוב, ברור שזה דבר טוב. יאללה מנגנון
עידוד, לפעולה. לא נראה לי שיש מישהו בעולם הזה שפיתח לעצמו
מנגנון עידוד משוכלל כמו שלי. כמו שלא נראה לי שיש מישהו בעולם
יותר מהורהר ומתוסבך ממני. כנראה זה קשור אחד לשני. אולי יום
אחד אני כבר לא אצטרך את המנגנון הזה ויהיה לי מנגנון אנושי
חמוד, שיעשה מה שאני אצטרך, ושיבוא איתי לפארק החדש, ויסתכל
עליי מציירת את השמיים. אם אני אספיק. אבל הכי חשוב שיעשה לי
קול שני.
ואולי אני אמצא לי מנגנון שכזה בקרוב, בסגירת שנה שלי ושל
החלום בארוע ההוא, כמו אז לפני שנה. אולי זו תהיה הזדמנות
לעשות עם זה משהו? כן זה מה שזה יהיה! זה יהיה כל כך פשוט! את
תהיי שם, הוא יהיה שם. זהו, הכול כבר יקרה מעצמו, ובמהרה תשירו
שירי חג בשני קולות. החיים כל כך פשוטים.
או שאולי זאת תהיה סגירת מעגל שאחריה אוכל כבר להמשיך הלאה?
ייתכן שזה מה שזה יהיה...כן את תראי שבקרוב הכול יהיה מאחורייך
ותוכלי לפנות את עצמך ל...עוד חלומות חדשים.
אבל מה שכנראה כן יקרה זה שלא יקרה כלום. ואחרי השנה הזאת
כנראה תבוא עוד שנה ועוד אחת... ואני אכלא בכלא החלומות הזה
לעד. בלי אף אחד שיעזור לי לצאת ממנו.
מה כבר בת אדם יכולה לבקש בעולם הזה? רק רציתי מישהו נחמד
שיעמוד לצידי, קצת מאחוריי, ויעשה לי קול שני. מישהו שיהפוך את
החלום למציאות. מישהו, מישהו כמו הדמות שבניתי לו בראש. כי
סביר להניח שזה לא הוא. אז כנראה עדיף להשאר עם החלום... |