זה לא אני בזמן האחרון.

זה לא העצלן, המצחיק, אוהד בית"ר, חובב הבירות והכדורסל
שהייתי מאז שאני זוכר את עצמי... בערך מגיל 17.
כל מה שבא קודם מטושטש.

עד היום היו לי 3 חברות, אהבה גדולה אחת, רגל שבורה, יד שבורה,
אצבע שזזה מהמקום לתמיד, חבר אמיתי אחד, 7 התקפי "כאב", 200
שירים שכתבתי, ספר שכתבתי ואיבדתי, ספר שכתבתי ושרפתי, 500
דיסקים, 120 תקליטים, 2 פלאפונים, קבוצת כדורגל אהודה אחת,
וחלום היתולי על מסעדה בבעלותי שבה אני מכין את כל המנות ורק
מי שאני רוצה נכנס אליה.

ב-5 השנים האחרונות עברתי פרידה של ההורים, מוות של חבר
לעבודה, לב שבור עקב חתונתה של אהבתי היחידה עד היום, פרידה
מידידת נפש, אובדן חבר טוב, ותחושת בדידות שמסרבת ללכת.

אני בן 22 וחצי, עוד חצי שנה יהיה לי תואר ( עתודאי, מה
לעשות?) ראשון בהנדסת מכונות מהטכניון, אני נראה די טוב ( ככה
לפחות אומרים לי ) ואפילו התחילה איתי מישהי שלשום ברכבת.

ואין לי מושג מה פשר ההרגשה המוזרה הזאת שעוטפת אותי כבר שבוע
וחצי, וריחפה מעליי, נוגעת - לא נוגעת, כבר בערך 3 שנים ( מאז
הקשר האחרון שלי).
בעצם..יש לי מושג.
הרגשה של חוסר במושא אהבה - אהבה אמיתית שתמלא כל תא בגוף.

נמאס לי לכתוב על עצמי.

אם יש פרטים שהשמטתי או שאלות , אני כאן.

א ס ף .