שניהם ישבו במעגל בלב מערת האבן הגדולה, הילד שרצה ללמוד והילד
שהוכרח ללמוד. הצל הקריר במערה, אבק המדבר הדק ואבני החול
החלקות היו תפאורה שקטה לכיתה של תאודורוס הזקן.
הרטיאס הצעיר הגיע מהמשפחה הנבטית החזקה ביותר בפטרה. בגלל
אופיו הכריזמטי שבלט כבר מילדות ראה בו אביו את הילד שיעלה
לגדולה
"אם תרצה למלוך", אמר לו אביו, "אתה חייב להיות בקיא
בפילוסופיה ובשירה של המעצמות הגדולות.
"שיירות הגמלים אינן נעות לצלילי שירה יוונית או פילוסופיה
עדכנית", ענה הבן. "המסחר שלנו מתנהל בעזרת עורמה וכוח. החברים
שלי לא צריכים להיות פייטנים אלא בעלי יכולת קריאת שטח  מהירה
כדי לתגבר על הצמא ולהתחמק משודדים."
הרטיאס הבן נמשך אל הכוח והעוצמה של המדבר אבל הקפיד למלא
בקפדנות אחרי רצון האב. וכך מצא את עצמו הרטיאס יום אחרי יום
בכיתה האפלה של תיאודורוס היווני.
גורנדייש לעומתו היה בן למשפחת משרתים בארמון, אף אחד לא דרש
ממנו ללמוד שירה או חשבון, אולם מגיל צעיר ישב הילד שעות על
הסלעים הגדולים שבראש ההר, חיבר שירים ודיבר עם אלוהים. הוא
העריץ את תאודורוס הזקן. הוא עקב אחריו והתפלח מתי שיכל לשולי
כיתתו. הוא הקשיב בדממה, שתה את דבריו קולט כל בדל של רחש
שנאמר.
אחרי מספר שנים הגיעו המשפחה להסדר עם המורה על שכר לימוד
מופחת כדי שהילד יוכל להשתלב באופן רשמי בכיתה המתאימה. הרטיאס
הצעיר איתר מהר מאוד את מי שיוכל לעזור לו להכין שיעורים ולשנן
את החומר. לא היה צריך לשכנע הרבה את גורנדייש, הוא היה מוכן
לעזור בחפץ לב ללא שום תמורה.  
וככה הם ישבו ביחד שעות רבות עד שלאט לאט נוצרה בין השנים
חברות מופלאה. גורנדייש הלך אחרי הרטיאס בעיניים עצומות לכל
הרפתקה במידבר. הרטיאס סמך על גורנדייש שימצא עבורו פינות סתר
שקטות ויעזור לו בשירה ובלימודים. הם הסתובבו שעות יחד זה
בחברת זה והעבירו בנעימים את ימי הילדות המאוחרת ותחילת גיל
הנעורים.

כשנגמרה השנה והתפזרה הכיתה נפרדו דרכיהם. הרטיאס צבר כוח
ועושר בארגון ובהולכת שיירות ברחבי המדבר ואילו גורנדייש חזר
למשפחתו ולעבודתו מאחורי הקלעים. גורנדייש שמע את השמועות
והסיפורים איך פעם אחר פעם הצליח הרטיאס להגדיל את השיירות
ולשפר את דרכי המסחר. איך בדיפלומטיה כוחנית הוא קיבץ תחתיו
אחד אחד את כל שבטי השממה תחת מנהיגותו החזקה.
לגבי גורנדייש, הוא עצמו שקע יותר ויותר בהרהורים, נטש בהדרגה
את מטלותיו בחצר, ישב במדבר וכתב שירים. הוא גידל שיער, הזניח
את מראהו החיצוני וישב יותר ויותר לבד.  ככל שגדל הרטיאס וצבר
עושר וכוח שקע גורנדייש והתדרדר לחיי עוני וחרפת רעב.

כעבור שנים אחדות עלה הרטיאס הראשון על כס המלוכה. בפעם
הראשונה בהיסטוריה היה מלך נבטי ששולט על כל דרכי המסחר מחצרות
המוות שבתימן ועד למבואות עזה. מייד כשביסס את שלטונו, המלך
החל לחצוב בסלע האדום שמול נקב הסיק את המקדש המפואר והיפה
ביותר שנראה אי פעם בפטרה. הוא תכנן אותו יחד אם הארכיטקטים
הטובים ביותר, ישב אתם על כל פרט ופרט וסרק בעיניו כל אבן וכלי
חציבה שנכנסו בפקודתו לעיר הבירה. כמו כל המקדשים שנחצבו בפטרה
גם את המקדש של הרטיאס החלו לחצוב מלמעלה למטה, מהכיפה המפוארת
ועד לעמודי הענק שבכניסה.
יום אחד, זמן קצר אחרי שהחלו העבודות פגש המלך את חברו מספסל
הלימודים. הם החליפו ברכות וחוויות וסיפרו איש לרעהו את כל
שעבר עליהם מאז שנפרדו. כששמע המלך על עוניו ותלאותיו של חברו
ציווה הרטיאס להסמיכו על שולחן הממלכה ולתת לו כל חודש קצבה
נדיבה.

"תמיד אהיה חייב לך", אמר לו גורנדייש. "תגיד לי המלך, מה אוכל
אני לעשות למענך?"
גורנדייש חשב לרגע ואז שאל את הרטיאס בתקווה: "האם אוכל להכין
עבורך כתובות שירים או עיטורים בשביל המקדש?"

הרטיאס צחק בקול. תודה, גורנדייש חברי אבל באמת אין צורך. רוב
העם לא יודעים לקרוא בן כה וכה. חבל על הזמן והמקום. כדי
שיזכרו אותי מעכשיו ולכל הדורות עלי להציב במקדש פסלים גדולים
של כל האלים. האומנים שלי יציירו ציורים מדהימים על הקירות
שיראו לדורות הבאים את כל מה שעשיתי. תראה, חברי, אני יודע
שעשיתי המון בשבילך אבל המצב כרגע הוא שאתה לא יכול לעזור לי.
אין לך את מה שאני צריך. אני יודע שאתה רוצה להחזיר לי טובה
אבל אין משהו שאני יכול לקבל ממך. קח את הכוונה הטובה הזאת
שנמצאת בלבך והפנה אותה לאנשים שבאמת זקוקים לעזרתך. הסתובב לך
בעיר ותמוך באנשים שרוצים לגדול ולא יודעים איך להתחיל. עזור
להם ללמוד לקרוא ולכתוב ולהיות תרבותיים. אל תפנה אלי את טוב
לבך כי אין לי בו צורך. הפנה אותו לאחרים שזקוקים לכך ובכך
עזרת גם לי.

הרטיאס גמר לחצוב את מקדשו בזמן שיא. סתתים חצבו בסלע עיטורים
מופלאים. אומנים ציירו את תולדות השושלת בפרסקאות וציורי קיר
מרשימים. הכל נבנה בעוצמה ובהדר כדי ששמו של הרטיאס ייזכר לעד
בכל הדורות.

בליל הירח המלא, בחמישה עשר לחודש הראשון נערכה חנוכת המקדש
בטקס מרשים. כל תושב בעיר הביא נר שמן קטן והניחו בפתח המקדש
העצום. אור הנרות הצטרף לאור
הלבנה ונעל את טקס חנוכת המקדש המדהים ביותר שנראה אי פעם
בפטרה.
גורנדייש לא יכל להתאפק. הוא לא יכל להביא לטקס סתם נר פשוט
כמו כולם. מאידך הוראות שר הטקס היו מאוד ברורות. גורנדייש לקח
את הנר הסטנדרטי שהביא וחרט מתחתיו הקדשה חמה:

              יחי המלך הרטיאס!!!
         הנבטי שבזכות ויושר הגיע למלכות
         המלך הנדיב הזוכר חבריו מילדות

"נבטי או ביזאנטי?" אמר הארכאולוג הצרפתי לפרופסור שרכן לידו.
השמש יקדה על מצחו של הפרופסור הזקן.
"לא נשארו הרבה עדויות", אמר הפרופסור בקול יבש.
אלפיים שנה של בוזזים מוסלמים הרסו כל פסל שנשאר בסביבה.
חמישים דורות של בדואים שהשתמשו במקדשים ובמערות לגידול עזים
הפכו לפיח שחור כל שריד לפרסקאות ולציורים.
"רואים שזה המקדש הכי גדול והכי יפה בסביבה", סיכם הפרופסור
בקול בוטח. "זה חייב לכן להיות מהתקופה הביזאנטית התיכונה.
הנבטים היו אמנם מלכים אמיצים אבל לא היה בכוחם להרים פרוייקט
כזה".
הקביעה הזאת כמעט ונכנסה לכל ספרי ההיסטוריה. למרבה המזל
הארכאולוג המשיך לעבוד עוד ימים ארוכים על ערמות העפר שלצדי
המקדש. ביום האחרון הוא מצא את נר השמן של המשורר גורנדייש. רק
בזכותו נשאר הרטיאס המלך בן אלמוות. רק בזכות הנר הקטן יודעים
מיליוני התיירים שעוברים בסיק אל הסלע האדום מי בנה את המקדש
המצולם ביותר במזרח התיכון