כמה רמה אהבתך
ודל לבי על שפתותיך
כי אם היית רוח סתיו
אזי... מה לי נותר?
ובהשתקפות הזוהרים
על נחל תשוקותיך
נשבה בי תוגתך
ונעשה לי קר
האם תמימות הצמרות
המרקדות עת ערב
ומלבינות את ערגתי
כדי לרפא מכאוב
אני שומרת אוצרות
הבוהקים אחרת
צרופים הקפד בשירתי
כדי להאיר בטוב
ושוב היית רוח כפור
ושוב גאה הלחן
והתנים באבלותם
היו לקול שני
את שמחתך אני אזכור
כדי לא ליפול לכעס
עד שימים בחוכמתם
יעידו מי אני. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.