|
ואז בא הרוח
העיף רגשות באויר
ואני עוד אוספת
כמה נקודות
וכמה אותיות
וכותבת לו שיר
ואז בא השקט
עצם את עיניי
וקירב את שפתיו
ואני לו לוחשת
כשלבי מתרעד בין ידיו
ואז בא האושר
לבוש צעיפים לבנים
והוא עד אור בוקר
סיפר סודותיו הצפונים
אח"כ החשיכו בחדר
קירות וקולות חרישים
והוא בחכמת גן העדן
האיר כוכבים בנפשי. |
|
|
'...נורית לקחה
התפוח, הפרח
זרקה לחצר.
והלכה לשחק עם
ילד אחר...'
- כבר אז הייתי
צריך להבין
שכולן זונות.
(אחד שכבר אז
היה צריך להבין
שכולן זונות) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.