היא קמה בבוקר, מצחצחת שיניים,
מסתכלת במראה, ושואלת את עצמה...
האם היא יפה?

עוצרת לרגע, עוצמת עיניים,
מפסיקה לחשוב, חושבת פעמיים,
רוצה להבין מה יש על ליבה,
מנסה, מנסה אבל לא מצליחה!

טוב לה בעולם בו היא חיה
טוב לה בבועה
אבל החיים האמיתיים
אותה לצאת מחייבים
היא הולכת לחברים
או אולי ל"חברים".

-פעם מישהי אמרה לה בוגדת.
-למה?
-בגלל שדעותיה היו שונות משלה, חבל היא אפילו לא הקשיבה לה.
-זה עצוב, עצוב מאוד!

-אז מה?
-היא עכשיו שומעת מוסיקה.
-נו ו...?
-כלום היא לא יודעת מה לעשות.
-חבל דווקא ילדה יפה.

-חשבת על זה פעם?
-על מה?
-על החיים.
-לא למה?
-לא יודעת יצא לי כמה פעמים לחשוב.
-נו...?
-אז ככה פעם טוב לי בעולם, ופעם לא. פעם אני שמחה ופעם אני
עצובה, יש רגעים שיש לי יותר מדי אופטימיות, ויש ימים
שהפסימיות שולטת אצלי. אז מה את אומרת?
-אני אומרת תזרמי עם החיים, אל תחשבי ואל תחשבי. אני הכרתי פעם
מישהו שחשב וחישב.
-נו ומה אתו?
-הוא מת!
-מה?
-כן מת, כבר לא פה, המחשבה והחישובים הרגו אותו.
-ואללה, עצוב!
-כן עצוב!