New Stage - Go To Main Page

תמרה שלי
/
תקוות

האם תאמיני אם אומר לך
שלמרות הכל גם לי היו
תקוות?
כאלו אנושיות דווקא,
נושאות מבט,
ולעתים נואשות כמעט,
נאחזות בציפורניים,
כמו אז,
כשאמרת לי שתל-אביב היא בעצם
הצגת תיאטרון
ואני קיוויתי
שהשחקנים בה אינם בהכרח רנדומלים,
שיש בהם, בכל זאת,
איזשהו הגיון.
או בבית-הקפה ההוא,
כשדיברתי איתו על העתיד,
ולפתע אחזה בי תקווה
שיישאר שלי לתמיד.
ויותר מכל כשצחקנו,
אז בדיזינגוף בלילה,
ליד המזרקה,
חשבנו אז שהכל הסתדר,
הו,
כמה קיוויתי שצדקנו,
שמצאתי את האמת הזו,
הפועמת,
החסרה
וזהו,
לעולם לא ארגיש עוד שבירה
וחיבקת אותי לפתע,
ככה סתם,
זוכרת?
וידעתי שגם את קיווית,
כולנו בעצם,
נדמה היה שכל העולם קיווה
בשבילנו,
ואת אמרת,
נוגעת-לא-נוגעת,
תראי אין לנו מה להפסיד
אבל
תקוות מתנפצות את יודעת.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 8/12/04 15:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תמרה שלי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה