אני יושב במגדל, השעה כמעט 3 בבוקר, והדבר היחיד שאני יכול
לחשוב עליו זה את. חושב על זה שאת ישנה בבסיס, לבד, ואני רק
רוצה לבוא ולחבק אותך. אני עוצם עיניים ומדמיין אותך, לפרטי
פרטים, באיזו תנוחה את ישנה, איך השיער שלך מפוזר סביב הראש,
איך יד אחת מחפשת את השרשרת שנתת לי והשניה סגורה באגרוף,
מחזיקה את האבן שנתתי לך.
אני מתקרב בשקט אלייך, יורד על הברכיים ליד המיטה ומזיז קווצת
שיער מהפנים שלך. אני מתכופף לאט לאט ונותן לך נשיקת לילה טוב
על הלחי.
את מחייכת וממלמלת מתוך שינה "אני אוהבת אותך". "גם אני,
מתוקה", אני לוחש, "גם אני". אני ניגש לפינת החדר ונעמד שם,
שומר עלייך כשאת ישנה, ששום חלום רע לא יפריע לשנתך.