מימי ישראל / בחוץ |
באופק רואים ענן אפור,
הקיץ כבר עבר,
והנה עוד עלה אדום נשר,
בחוץ שקט, אין כבר אף אחד,
רק אני פה לבד.
בוכה, בוכה כל הזמן,
ותוהה לאן נעלמו כולם, לאן?
הולך לי ואוסף את העלים,
הולך וזוכר את אותם רגעים,
ונעצבות פניי ללא הרף,
מתי יגמר כבר זה הערב?
ואז אל העבר ההוא אוכל עורפי להפנות,
וחיים חדשים אוכל לבנות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|