והבנתי.
והבנתי ששום טוב לא יצא מזה.
והבנתי שפשוט נגמר.
ולא נותר.
ורצית להמשיך ולהיות בקשר.
ורצית פשוט לזרום.
והבנתי שאת כבר לא אוהבת.
ולבד אני רץ לשדה הקרב.

אני כמו נחל לבה שזורם ואז נהיה כמו אבן.
אמרת : ש"לא הכל שחור או לבן"
אמרת : "למה זה צריך להיות הכל או לא כלום"
והסתכלתי עלייך במבט מרוחק,
יודע שלעולם לא תביני, את אותם המילים שכל כך לא אהבת לשמוע
שתיארו את כל הרע שבי אך גם את כל מה שמיחד אותי,
"זה מי שאני!"
וחשבתי שמזה צריך לנבוע הכל ומכאן אפשר לצמוח.
אך הבנתי שזה כבר לא מספיק.

אז תלכי קיבינימט!

תמונות מרוטשות של שקרים,
נופלות כגשם מהעננים,
חיוכים והצהרות חמים כגחל,
מנצנצים כאור בנחל,
ובשערי גן עדן עומדים,
חללי זכרונות, רגשות גמורים.