בבטן מכווצת ישבתי שם, כשכל מילה דקרה את לבי ועם כל דמעה שלך
טפטף לבי את דמו.
שפתייך רעדו וחייכת חיוך נבוך, שפתיי נדמו וחיוכי נמוג, נשמתי
החווירה ולבי השחיר אט-אט למוות.
- נפגעת! נשמע צחוק מהדהד מלמטה.
כאב זרם בעורקיי, פמפם חזק לכל איבר בגופי, רגליי איבדו תחושה
ממזמן.
חוזה אני ואת זה לא ראיתי מגיע.
"מופתע?" שאלת.
"אני?! מה פתאום", עניתי.
"רק גוסס, אל תדאגי", נשמע גיחוך ממטה.
כדור מר פילח את לבי איפה ששמך היה חקוק, אך לבי לא בגופי היה
אלא בידייך, נמחץ!
את זוכרת, שהגשתי לך אותו, על מגש של כסף, פועם.
ואמרתי לך: "לב עדין הוא זה, לעתים נדירות יוצא הוא מגופי, אנא
ממך, תדאגי להחזירו שלם ולא פגוע". ואת לקחת אותו, לקחת אחריות
על קיומו, "אל תדאג, עלי תוכל לסמוך!".
"תמים!" נשמע לגלוג ממטה.
"אני אוהבת אותך אבל איתך לא יכולה", אמרת.
רק אתמול זה היה שיר אהבה ואיזה מזל שלא נרשם.
אוהב אותך! אינך מבינה, אוהב אותך!
הכל אתן לך כי את היקר מכל כבר נתתי, "ואף לדבר איתי אינך
רוצה?!" שאלתי, "רוצה אני להיות עם עצמי", ענית לי, אך את אינך
עם עצמך - את איתי! ואחד אנו.
אני נתון לך ובהולכך לקחת חלק ממני.
את חושבת שחיוכי היה אמיתי?
תמיד אופטימי, כך אני?
והרי מוצפת כאב ישותי.
מערכת-יחסים ארוכה משלך היה לי איתו, ונפרדתי ממנו למענך, חיכה
בסבלנות - -
"והגעתי!" נשמעה לחישה מלמטה.
עכשיו כשאלך לישון אסתכל בטלפון ואחכה שתטלפני, אך צלצולו
יידום ומחר כבר לא אחכה לו. אם זהו רצונך, לא אבוא ולא אדבר,
כי הכל למענך.
אך דעי לך שחושב עדיין וחולם עדיין
ודעי לך שאוהב תמיד
ועלי ניתן לסמוך
אך לא לעד אחכה
וכשאתעורר אצפה לראותך ואחכה שתבואי, אך הציפיה תימוג ומחר כבר
לא אחכה לך וכשזה יקרה, דעי לך שזה נגמר ושלבי הזיל את כל
דמעותיו וריק מתוכן נשאר.
עיניי יאבדו את הברק, אדישות תתפרש על פניי ואותך כבר לא אראה
ולעולם לא אוהב.
צר לי, אהובתי, על מי שאני, אך
כאב ידעתי לפנייך ואדע גם אחרייך. |